אהלן, שלום, hello.
את המעגל פתחנו שמוליק ואני באירוח שני זוגות מטיילים, אבי ושולה מעלומים ואורחיהם גלית ויוסי מרמת הגולן. מסתבר ששמוליק ואבי מכירים קודם, שניהם רפתנים מדופלמים (שמוליק רפתן אמריטוס…). ישבו שתו קפה, התעניינו. גלית הביעה הערכה לרעיון ולביצוע. הלכו לדרכם בלי להשאיר "תודעת עזה" כלשהי…
עוד הם יוצאים ורוני מגיעה ואיתה אן וסטיב. סטיב נראה קצת מופתע כשהוא רואה רק שני קשישים במעגל כסאות ריקים… אמרנו לו שמכאן זה רק הולך ומשתפר…אן וסטיב, שניהם אמריקאים ולכן המעגל מתנהל בשפה האנגלית. אני מקדים ומציין את עניין האנגלית כי זה קשור לכתיבת הסיכום…
יושבי/ות המעגל בוודאי שמות/ים לב שאני מתקצר את הנאמר במעגל כדי לערוך סיכום מאוחר יותר. ברם, עקב האנגלית הרצוצה שלי, אני מתקשה לכתוב בעברית ולהקשיב באנגלית… לכן הסיכום בנוי משמיעה "דילוגית", כלומר, שומע משפט באנגלית, מתרגם תוך כתיבה לעברית, בזמן זה נאמרים עוד משפטים באנגלית שאיני מודע להם ואני חוזר למשפט הבא שהוא דילוג מעל הרצף…
היום, אני מנחה המעגל. אני מציין את הסיבות לפעילותי ב"מגדלור".
אחרי עוברת רשות הדיבור למלכי. היא אומרת שלאחר שעברה לגבולות נהייתה מודעת הרבה יותר לעזה ולגורל תושביה. הקירבה הפיזית קרבה אותה מנטלית ונהיה לה מאד אכפת מהם. בגלל זה היא משתדלת לבוא למגדלור כל שבוע.
גם עוזי מגיע כמעט כל שבוע. הוא אומר: "הקיבוץ שלי, גבולות, נוסד בשנת 1943, ואני גאה בכך שהיה זה ללא מלחמה ובלי אלימות. בתעודת הלידה האנגלית שלי כתוב שנולדתי בפלשתינה ואני אוהב לומר שאני פלשתינאי (״אנא פלסטיני״). עם השנים קיבלתי חיזוק לאמירה זו: ככל שפגשתי ערבים במצרים, בלבנון ובירדן, ובארצות אחרות, נוכחתי שהפלסטינים אינם דומים להם ויותר מכל בעולם הם דומים לנו, היהודים הישראלים. עזה בשבילי היא עצב עמוק ותחושת החמצה גדולה, שאחראים לה שני הצדדים".
גם רדיר איתנו היום. היא שמחה לחזור אחרי הפסקה עקב קורונה. לדעתה, יש תפקיד חשוב לערבים הישראלים, הם הגשר לשלום. זוכרת את עזה מהילדות כשיצאה עם משפחתה לחופשות. רדיר פעילה בהרבה אירגונים חברתיים ובין עדתיים לשלום. רוצה להשאיר עולם טוב יותר. לרדיר אין ילדים משלה ועבורה כל הילדים בעולם הם ילדיה. גם כשלא תהיה בעולם, היא רוצה להיות בטוחה שמשפחתה וידידיה ממשיכים לפעול למען פיוס ושלום.
שמוליק חושב שיש לנו אחריות ואנחנו לא יכולים להתעלם.
אן מבינה דרך ההקשבה לדוברים שלפניה, את "רוח" המגדלור והיא מאד מפרגנת.
בן זוגה סטיב, עיתונאי ב"וושינגטון פוסט". הגיע למטרת עבודה… הוא עושה כתבה על גשרים וקשרים בין ישראלים לפלשתינים. הוא שמח שבא עם אן כי היא תמיד חושפת זויות אחרות ומעניינות שלא חשב עליהן. סטיב מכין סיפור על הקשר של רוני עם בחור מעזה ומנצל את ההזדמנות להכיר את ההיבטים השונים של יחסי שכנים על רקע הסיכסוך.
עוזי דואג לבטחונו של הבחור העזתי וסטיב משיב שהכל נעשה בתאום והסכמה. רוני, שהביאה את אן וסטיב ל"מגדלור", אומרת שהיא מדברת עם הבחור העזתי כל יום. לרוב רק למען הדיבור עצמו. ולעתים על חייו, על משפחתו ועל המצב הכללי בעזה. הוא רוצה שאנשים ידעו ויפעלו בנוגע לעזה ומדגיש את החשיבות של הידיעה והפעולה. השיחות עם רוני נותנות לו הרגשה טובה. אין לו עבודה כרגע. הוא רוצה לצאת מעזה לזמן מה ולשוב. רוני אומרת שבית החולים האמריקאי יפתח ב 21/12.
בעתיד מתוכנן גם אולם תאטרון. רוני תהיה המתאמת בצד הישראלי של בית החולים.
נעמיקה גרה בשדרות וחברה באירגון "קול אחר", מסכימה עם כל מה שנאמר לפניה… מציינת לפני סטיב שבמלחמת עזה הראשונה התראיינה לוואשינגטון פוסט…
גם נור גרה בשדרות. נור חושבת על המצב האיום בצד השני ועל זה שאנחנו חיים את שגרת חיינו כאילו שזה נורמאלי, אבל זה לא. אנשים בצד השני נפגעים ואנחנו מאפשרים את זה. הם במחשבותיה כל הזמן. רחוקים אבל קרובים. לבוא לכאן זו דרכה למחות. היא פציפיסטית. החליטה לא לשרת בצבא. היא לא רוצה להרע לאף אחד. היה לה ברור שהיא לא הולכת צבא ולא לכלא…
רמי מספר שביקר בתורכיה באזור חרן (מוצאו של אברהם אבינו) בעיר אורפה. יש שם מערה שלפי המיתוס המקומי, בה נולד אבינו אברהם. רמי וחבריו הסתירו את יהדותם (התחזו לניו זילנדים…) אבל זוהו כישראלים באופן מיידי… כשהוא אמר ששמו רם (כך שמו במקור…) וציין את מקום מגוריו בקרבת "באר שבע" הוא זכה לכבוד גדול. גם בגלל שצליל שמו דומה לזה של אבינו וגם באר שבע שנקשרת בשמו. בזכות זה הם זכו להיכנס למערה הקדושה.
ויויאן מזדהה עם נור. זוכרת שגם אחד מבניה לא רצה להתגייס. מרגישה שצריך להיות פעילים יותר. לויויאן יש ידיד שברח מעזה לרמאללה עם עליית החמאס לשלטון ומרגיש פליט ברמאללה…
לקראת סוף המפגש דיברנו עם מוסטפה (שם בדוי) שגר בעזה. הוא הביע רצון להיות איתנו בקשר, בעבודה משותפת. צריך לחשוב חיובי כדי לשנות, הוא אומר. צריך למצוא אנשים שמוכנים להתמודד ולפעול.
ממש ממש בסוף הופיעה גם יעלה…
ישבו הפעם: גלית, יוסי, אבי שולה, עוזי, רדיר, שמוליק, אן, סטיב, רוני, עודד, מלכי, נעמיקה, נור, רמי, ויויאן, יעלה
כתב – עודד.