מפגש 141 – 27.11.2020

החורף שהגיע הביא אותנו להחלטה לקיים את המעגל בתוך שלד המבנה של מפעל הגופרית. ההחלטה התקבלה בדיון מעמיק בין שמוליק נחשי ואנוכי בדרכנו ל”מגדלור”… בדרך אספנו את חיותה.
מגיעים, מתארגנים, שכחנו להביא מים…
למזלנו מגיע מהרן. יש לו קלקר עם מים באוטו. קריאת עזרה שנחשי שולח בקבוצת הוואטספ נענית על ידי מרי שמבטיחה להביא עוד מים.
בינתיים, מהרן, שהוא עו”ד ומורה (אזרחות והיסטוריה) מספר קצת מחוויותיו כעו”ד וגולש לסקירה היסטורית מעניינת שבה הוא מפרט את חלוקת המרחב לפי שליטת ה”מטות”, מעין אירגוני על של שבטי הבדואים. לפי דברי מהרן, המרחב המדובר משתרע על כל סיני, הנגב, עבר הירדן ועוד קצת צפונה. החלוקה גם “משתרעת” בזמן, כלומר מהמאה ה-18 בערך… מרתק.
מגיעים שני ואור, הסטודנטים לקולנוע בספיר שצילמו, ערכו והגישו סרט קצר על “המגדלור” במסגרת לימודיהם.
מהרן עובר מההיסטוריה של הבדואים לבדאי מאמריקה ומעניק לנו הסבר סוציולגי על נפילת טרמפ. ממשיך לנפילת מפא”י (ברק סגר את הפרק של מפא”י…), ממשיך לורסיות שונות לסוף העולם על פי האמונות השונות, מספר על שושלת ג’ינגס חאן, בניו וכיבושיו ומגיע בסוף כל הסקירה ההיסטורית עולמית למסקנה שכל צפון אפריקה ממוצא כנעני פלסתיני…
מגיעה מרי (עם מים כפי שהבטיחה…) וגם נור ונעמיקה.
כדי לסגור פערים בהכרות בין כולנו, עורכים סבב היכרות.
מהרן מספר שברצועה איבדו שליטה על הקורונה. המוצא היחיד זה “חיסון עדר”.
נעמיקה מעדכנת על הכנסת מכונות הנשמה לרצועה.
לבקשתי, שני מספרת שהסרט שלהם על ה”מגדלור” קיבל תגובות מקצועיות חמות אבל בגלל פרטים שעלולים לסכן אחרים, צפו בו רק בני כיתתם, המרצים וכמובן אנחנו, זהו. מתוך 30 שעות צילום יצאו 15 דקות סרט… העריכה היתה חוויה מתסכלת. בסוף התמקדו בעריכה, ביאוש ובתקווה של האדם הפשוט כתמה מובילה. שני גם עשתה סרט שמבוסס על שיחה שערכה בעזרת רדיר עם ווארדה המטפלת של איאד אל חאלק שנרצח בי”ם. התמקדה בתגובות האנשים ששומעים את הראיון עם ווארדה.
נעמיקה קוראת את ההזמנה לסרט של אדיר וליאורה (עדין לא הוקרן…) גם הם סטודנטים ב”ספיר” שהיו (ויהיו?) מבאי המעגל. גם סרט זה לא יכול להתפרסם בגלל שהוא מבוסס על קשר עם אזרחים מעזה. אנחנו חושבים על אירוע מצומצם למוזמנים בלבד לצפיה בשלושת הסרטים…
בריאן מגיע ומציג את עצמו. עורך דין לשעבר בווירג’יניה.
מכיוון שגם מהארן עו”ד נפתח דיון על יושר על פסיכופטים ועל אנשים טובים…
נור, בעידודה של נעמיקה, קוראת באזנינו שני שירים שכתבה מתוך החוויה האישית שלה במערבולת הקשר עם שכניה העזתים.
למען בראיין, שוב סבב… הפעם עם דגש על “תודעת עזה”.
מרי מדברת על המורכבות ביחסים שמושכת אותה למעגל כדי להבין יותר.
נחשי, מזדהה עם חברים בעזה. משוחח איתם לעתים. המעגל מעניין, מחדש. האנשים מעניינים. מחכים לחזרה לשגרת שלום.
חיותה באה לתמוך בתומכים… פחות עם עבר הגדר…
נור, חושבת על “נור” שחיה בעזה ואיך החיים של ה”מקבילה” שלה נראים.
נעמיקה, 14 שנים מאז הקמת “קול אחר”, מבקשת לא לאבד את היכולת לראות את סבל הזולת. נרקמו עם השנים קשרים.
שמוליק מדבר על מרחב אחד שהוא חלק ממנו, מקווה גם למרחב אנושי אחד.
שחק מגיע רגלית לקראת סוף המפגש. עם תרמיל על הגב ורכב שאותו השאיר בנחביר. שחק גר זמנית בניר יצחק, דרך שיחה עם שמוליק, הסתקרן ובא. את עזה לא מכיר. הוא בא לאזור כדי להכיר את תושבי האזור בצד הישראלי. למרות שכשהוא רץ להנאתו בשדות הקיבוץ הוא מגיע לגדר ה”רצועה”, זה לא גורם לו לרצות להכיר את הגרים בצדה האחר.
בראיין גר באשקלון. עזה בשביל האשקלונים זה מקור הרקטות. הוא בא כדי לזכור שבצד שני יש בני אנוש. מי שלא מכיר חושב שצד שני זה רק חיות, הוא אומר.
אור אומר שעד שבא לצלם את הסרט, עזה היתה משהו עלום. לא עניינה. העיסוק בסרט והמפגש איתנו, גרם אצלו להתעניינות ולהכרה שיש בני אדם שם שסובלים, אבל הקורונה גזלה שוב את העניין מעזה.
אצל שני, עזה “יושבת” על המצפון די הרבה לאחרונה. שמעה קצת פרטים מחבר וותיק מקיבוץ ניר-עם שאותו פגשה כשצפתה ביחד עם חברה על עזה והוא טייל. הוא נתן שמות למקומות אותם ראו וסיפר גם על כפרים שכבר אינם. שני הבינה כמה חוסר ידע יש לדור שלה.
זהו. היה מרגש לפגוש שוב את שני ואור, להקשיב לנפשה הרגישה של נור דרך שיריה, לראות כבר מפגש שלישי ברציפות את בראיין, להקשיב לידע השופע של מהרן וכרגיל, ללגום קפה שנחשי מכין…
היינו ועודנו: מהרן, שמוליק, נחשי, חיותה, שני, אור, עודד, מרי, נעמיקה, נור, בראיין, שחק.
כתב – עודד.

כתיבת תגובה