מפגש 136 – 23.10.2020

לאחר כמה שבועות שבהם ערכנו מפגשי מגדלור בזום בלבד, התכנסנו שוב למרגלות מבנה מפעל הגופרית הנטוש.
שמוליק ואני אספנו את חיותה, הגענו ומצאנו את רמי שכבר התרווח על כסאו ברוח הנעימה.
רוני הגיעה, ג’אבר בא, גם חנן והקסקט. סגרו את רשימת העוגלים מלכי, בלה ועוזי. סה”כ 10 משתתפים.
כולם מכירים ובכל זאת “עושים” מעגל… כל אחת/ד בתורה/ו מספר/ת על הרגשתה/ו בימים אלה.
המגפה הבריאותית והכאוס הפוליטי משפיעים על כולנו, ולאו דווקא לרעה… יש כאלה שרואות/ים הזדמנויות במציאות החדשה, יש שמתקשות/ים להסתגל ויש שפשוט זורמות/ים… החיים מובילים והרגש ממודר.
פתחנו דיון רחב על עזה שהתחיל מדיווח של רוני על מצבם של ידידינו. הדיון גלש למחוזות פוליטיים היסטוריים בהקשר של המרחב העזתי, תוך נסיון להבין את הכוונות ה”אמיתיות” של הצד הישראלי. הכל בהקשר של האדם והאדמה כמובן. אמנם, במרחב הפנימי/מעגלי שלנו, אנחנו משתדלים להתמקד בבני האדם שחיים במרחב ופחות בהחלטות פוליטיות ומעשים שלטוניים כאלה ואחרים. מיותר לומר שהדברים קשורים זה בזה ואי אפשר שלא להתייחס לשלטון הפוליטי כמשפיע על האדם והאדמה ובכל זאת אנחנו מנווטים את “תודעת עזה” במפגשים, בעיקר ליחסים הנרקמים “עין בעין ולב אל לב”.
הפעם, בהיעדר הקשר הישיר, “נסחפנו” לפוליטיקה נטו… כמובן שבמדד ה”עניין”, הדיון בהחלט הצדיק את עצמו (לטעמי…) וכראייה, הוא נמשך הרבה מעבר לזמן הסיום הרשמי של המפגש.
במינגלינג של הפיזור, ניגש אלי חנן ואמר, בהתייחס לדעות שהבעתי, שבעצם דיברתי על ה”ציונות”. קצת התפלאתי כי כלל לא הזכרתי את המושג, אבל במחשבה שניה, הוא צדק… הבנתי שאם נשים את ה”ציונות” על ספקטרום להוויתנו במרחב, נמצא אותה במינונים שונים אצל כל אחת/ד. במודע או בתת-מודע. משלילתה המוחלטת ועד הצדקה ללא עוררין. גם ללא שימוש במושג עצמו…
זהו להיום. את עשרת שוכני המעגל כבר הצגתי בפתיחה…
כתב: עודד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *