פיוס לכולם
בשבוע שעבר התכנס המעגל במתכונת מקוצרת. פעמי הסגר המתקרב עשו את שלהם ולפני הנעילה התקבצו ובאו אנשים טובים וישבו במגדלור. הקדימו קצת, קיצרו קצת ונחשי סיכם.
השבוע שעבר מאז, לא היה קל בכלל. המגפה, ביבי, איומי גזרות, חוסר ודאות והחיים הקודמים שנכלאו בבועה שמתוכה הם נראים במטושטש. לעומת זאת, למקרה ששאלתם, חיי היומיום של הפלשתינים ברורים יותר ומצוקותיהם מובנות יותר.
בתקשורת, המתנשאים דיברו על רות ביידר גינסבורג והעממיים דיברו על מירית הררי, שתי נשים שהלכו לעולמן זה מקרוב. על מירון בנבנישתי כמעט לא דיברו… כותרת הסיכום הזה "פיוס לכולם" מוקדשת לבנבנישתי שהאמין ש"שלום" לא מתאים לפתרון של שתי קהילות שנאבקות על אותו מרחב, ו"פיוס" הוא הדבר שאליו עלינו לשאוף ולהפנות משאבים.
כשהתקרב יום שישי הבנתי שאני אהיה במגדלור. מין צורך כזה. לא כהתרסה מול חוקי הסגר וגם השאלה "מי באש ומי במים" לא העסיקה אותי, אני פשוט צריך להיות שם. גם שמוליק…
אגב, שמוליק ואני יודעים אחד על השני כמעט הכל, אפילו שהוא יודע יותר, תמיד! היתרון היחיד שלי הוא ה"שבוע האחרון"… מכיוון שהוא ללא "נייד", אני תמיד מספר לו מה כתבה גדיר, מה סיפרה רוני, איך "התפייט" רמי ואיזה מאמר מעניין פירסמה נעמיקה… כך היה גם הפעם, ישבנו שנינו בצל האורנים עם כוס קפה ורבנו כהרגלנו.
בתוך השקט מסביב, שמעתי רכב מתרחק וזיהיתי את רכבו של רמי. התקשרתי והוא אישר שזה אכן הוא, שאל אותי אם אנחנו "מפירי סגר" ואמר שתכף יתפרסם סרטון שהוא צילם. הוא לא יבוא היום, כך אמר.
לשמחתי הוא לא עמד במילתו וקצת אחרי השעה שתיים צילצל לבדוק… אחרי 10 דקות הגיע עם נעמי. ישבנו בריחוק המתבקש (× 2) ונעמי ניסתה לבדוק למה אני בדיכאון. כרגיל התפתחה שיחה מעניינת בין ארבעתנו על משמעות ה"הפסד" ומצוקת ה"מפסידן", איפה עובר הקו בין התמכרות לאקטואליה לבין אסקפיזם מוחלט, מה זה אומר להיות "אכפתי" ועוד… כשהגיעו, רמי "איבחן" אותי נכון ושאל אם אני בדכאון.
כשהלכו, הבנתי שוב את כוחו של המפגש.
בבוקרו של יום שישי, קיבלתי מסרון מרדיר שבו היא מוחה על כך שלא יזמנו שיחת "זום". "ממש חבל" היא כתבה "ימים קשים עוברים עלינו. הייתי רוצה לדבר ולשתף בהרבה דברים". כל כך נכון.
גם בשישי הקרוב אהיה במגדלור.
עודד.