העניין שבו דנו השבוע, היה אירוע "סוכת שכנות" בדומה (או בשונה…) למה שעשינו בשנה שעברה. לקראת סוף הסיכום אנסח את שנאמר בנושא, בכמה משפטים.
המעגל היום היה שונה, (לפחות מבחינתי) הוא היה "עייף". יתכן שהיו מי שיתלו את העייפות בחום. אומנם, זה לא היה ברמה של השבוע שעבר (35 מעלות היום לעומת 43 בשבוע שעבר) אבל החום היה נוכח. לי לא הפריע החום. גם אספקת הקפה של נחשי היתה בסטנדרט המקובל.
אפילו שיחה שניהלו נחשי ושמוליק עם איברהים העזתי (אחד האחים מתוך כמה מאותה משפחה שעבדו בניר יצחק, פעם, בימים אחרים…) לא הזרימה אנרגיה למעגל ונשארה בין שלשתם.
היתה הרגשה שהמעגל "כבד", שצריך כוח כדי להניע אותו וגם אז זה מצליח לזמן קצר ושוב שקיעה ל"עייפות".
התחלנו את המעגל חיותה, רמי, שמוליק, נחשי ואני. ידענו שרדיר וג'אבר בדרך, קיוויתי שהם יבואו ו"יעוררו" את המעגל, רדיר ניסתה, וג'אבר התמסר גם הוא לעייפות הכללית.
בדרך הביתה, חשבתי שלמעשה, בחצי השנה האחרונה, נותקנו משני "צינורות חמצן" שסיפקו אנרגיה למפגשים. אחד זה השיחות עם חברינו העזתים, שיחות שהופסקו בעקבות מעצרם, והשני הוא אותה ציפיה לפגוש, להזמין ולדבר עם מטיילים אקראיים, דבר שאיתגר את השיח. אנחנו ממשיכים לבוא ולהיפגש בכל שבוע וזה עדיין טוען אותנו בתחושה שאנחנו עושים, אבל לחסרונם של מפגש ושיח עם קולות אחרים יש אפקט מצטבר. היעדרם של אותם "צינורות חמצן" לאורך זמן, הכהו את מהות המפגשים ולאט לאט הביאו למצב שבו אנחנו עלולים "ליפול" לעייפות מדי פעם. זה קרה היום וכדאי, לדעתי שניתן את הדעת איך להזרים שוב "חמצן" למפגשים.
בעניין "סוכת שכנים"…
א. אם יש סגר (מה שבאמת קורה…) אין על מה לדבר וברור שלא עושים
ב. במצב שבו אין סגר הועלו מספר הצעות. אם הבנתי נכון ההצעה שנשמעה נכונה לעת הזאת היתה להתרכז בשני ימי שישי (ערב סוכות ושמחת תורה) ולרכז לכיוונם את המאמצים. להרחיב את זמן המפגש ולפרסם. בנוסף, לארגן במוצאי יוה"כ שיחת זום רחבת משתתפים שתכלול אנשים עם קשר מיוחד לעזה. מכיוון שבחוה"מ (אם לא יהיה סגר כמובן) אמורות לטייל באזור "נשים עושות שלום" והן רוצות טיול והסבר על הסביבה, ניקח את זה על עצמנו + מעגל וקפה בסוף הסיור, ב"מגדלור" כמובן.
רעיונות אחרים כגון, לחזור על מה שהיה בשנה שעברה התקבלו ב"עייפות" רבה בעיקר בגלל שגם אם לא יהיה סגר, אנשים לא יטיילו והלוגיסטיקה לא פשוטה
ג. אם מישהו רוצה להציע משהו חדש/ נוסף/ אחר, זה כמובן אפשרי ורצוי.
זהו. על זה דיברנו…
עיגלנו: שמוליק, רמי, נחשי, חיותה, רדיר, ג'אבר, ואני
עודד.