בעקבות הפגישה בשבוע שעבר שבה, בשעה האחרונה, "עבדנו" עם קלפים של אתי הילסום, מתפתחת שיחה על "ספרות בנושאים אזרחיים תחת השלטון הנאצי".
על הספר "השמיים שבתוכי" שמאגד כ- 8 מחברות מיומניה של אתי הילסום עצמה, מספרת חיותה.
שולטי מרחיב את דעתנו על הספר "הוורד הלבן" (מחתרת בשם זה שהקימו סטודנטים באוניברסיטה במינכן, ש"נשקם" היה הפצת עלונים שבהם הובעה התנגדות למשטר הנאצי). שולטי גם מספר על ינינה אלטמן שכתבה את הספר, על פגישותיו עם ינינה עצמה ונסיונם המשותף לגבש דרך ל"אמן" בני אדם להיות חסידי אומות עולם… " כמובן שלא נפקד מקומו של הספר "לבד בברלין" מאת הנס פלאדה.
וכל זה מוביל אותנו ל"פתיחת" מעגל.
רמי, אומר שיש "קולות וריחות מלחמה". מצב לא פשוט.
רוני מעדכנת על החברים בעזה. יש קשיים. גם דברים שהיו אמורים להתבצע, מתעכבים. בעיקר בגלל התפשטות המגפה והסגר על האזרחים. ישנם שם כאלה שרוצים שנשמיע קול חזק יותר, אבל קולות אחרים מבקשים להמשיך באופן פחות מוחצן. מספרת על הילד שעבורו הועבר פסנתר ואביו אסר עליו לנגן, הילד יצר סרטון בעד קשר עם הישראלים. היה שותף איתנו באחת משיחות הזום. רוני קובלת על גלגל ה"תגובה" של שני הצדדים…
רדיר מונה את זהויותיה ומסכמת אותן במשפט "אני מאיפה שאתם רוצים, מכל העולם". גם היא דיברה עם ידידה בעזה שמודאגת מהקורונה. התרגשה מסרטון (ששלחה בתפוצות) ובו נראה רופא בעזה שר לחולה בקורונה בזמן שהוא מטפל בו. היא שואלת איך הישראלים הומניים ללבנון אבל מתעלמים מעזה… צריך להגיד לאנשים בקול חזק "פה קורה משהו נורא!". רדיר גם עומדת עם אמהות אתיופיות שמפגינות מול תחנות משטרה ומוחות על היחס לאתיופים.
ג'אבר אומר שלמרות שהקורונה היא האויב של כולם, המלחמות בין בני האדם נמשכות, שכחנו את האנושיות בשם השנאה. חשוב להיות בן אדם במלוא מובן המילה וזה ימיס את האיבה. קצת מתוסכל אבל לא מאבד תקווה. הימים קשים מאז מות אחותו.
שולטי מנסה להשפיע הרבה שנים על המציאות ואם זה קשה הוא מתנחם שלפחות "המציאות לא מצליחה לשנות אותי"… לרגעים חושב אולי ללכת למקום אחר, אבל מבין שזה אולי יפתור את המצוקה שלו אבל לא של האחרים. יש בו קול שקורא לו להמשיך והוא יודע שהוא משלם מחיר. לפני שלושה חודשים עשו אירוע למען עזה בזום. בנמל עכו, נמל יפו ואומנים. השתתפו דייגים שיצאו בסירותיהם עם שלטים למען עזה, נישאו נאומים ושולבו אמנים שקראו ניגנו ושרו מיצירותיהם. שולטי לא משלה את עצמו בעוצמת האפקט אבל כן, אנשים שהשתתפו עשו משהו למען עצמם. קורא להמשיך ולפעול ברוח המחאה ההיא. מספר על בחור בשם רותם לוין וקבוצה שמכינה סרטים על קיום אזרחי משותף, בעברית וערבית ומפיצה אותם. מספר גם על קבוצה של מחנכים שפועלת. על קבוצת משפטנים שהיתה אמורה לצאת לעקבה לסדנה ולא יצאה בגלל העוצר (שם) והקורונה. את רמי, שולטי הזמין לסדנאות שהוא ושותפו עורכים בעקבה, בעקבות היכרותו עם רמי של המעגל.
שמוליק מדגיש את ההמשכיות של המעגל שמחלחלת גם לצד השני, שיודע להעריך את זה. לנוכחות שלנו כאן לאורך זמן יש אפקט על עצמנו ובכלל.
חיותה התרגשה מלדעת שעשינו פעילות עם הקלפים של אתי הילסום. התרגשה מזה שרדיר הביאה את הרעיון והקלפים, והתרגשה מהילסום שזה מקרוב קראה את ספרה. מקריאה כמה משפטים שציינה לעצמה מתוך הספר. לדעתה הספר הוא חובה מבחינה אנושית.
רדיר מעלה כל יום קלף מחפיסת "קלפי הילסום" ויוצאת עם המסר שבו ליומיום שלה. היא מקריאה את הקלף של היום… רמי מבקש שתקרא אותו גם בערבית והיא קוראת.
זוהר באה עכשיו מבית לחם. בשמונה שנים האחרונות עוסקת באינטנסיויות בעזה (משטים) מצטטת משפט ששמעה שבו תקווה ויאוש אינם הפכים. "ההפך של תקווה ויאוש זו העשייה". בפעם הראשונה שהגיעה למעגל, הגיעה ישר מהספינה לעזה שממנה הורדה. חיה 15 שנה בספרד ועסקה בנסיונות להגיע לעזה. צריך לעשות כישראלים משהו משמעותי ולצורך זה צריך להפעיל כוח מבחוץ. החוויה מהמעגל היא ש"זה טוב אבל לא מספיק"… אי אפשר להמשיך לחיות כרגיל. המשטים נתקעו כרגע בגלל הקורונה.
מארק מרגיש שנמצא במקום זר בזמן הזה. הפעילות בהתארגנות "המרד בהכחדה" מושכת אותו יותר ויותר וזה גם מייאש… המייסד של האירגון (בכלא כרגע) אומר שצריך להגיע ליאוש מוחלט כדי שתתחיל להתעורר פעולה. המרד רץ קדימה ושוכח את המטרות הספציפיות. 23 טייקונים מחזיקים בחצי מההון בעולם ו- 10% מהעשירים בעולם מחזיקים ב 95% מההון. זה מייאש ומארק לא רואה את אור הנר המהבהב ברוח.
סאלח התחבר למעגל וכיף לו להאזין לאחרים.
חבר של זוהר מבית לחם שלח דברים ורדיר מקריאה בערבית ומתרגמת. ביקשתי שתתרגם ותפיץ… לקראת הסוף אני מזכיר שאנחנו מתקרבים לחג סוכות וכדאי לחזור שוב על אירוח מרוכז כמו בשנה שעברה. דעות, רעיונות, קצת אמוציות ותם הזמן.
האנרגיה זרמה והתעגלה בעזרת-
חיותה, זוהר, מארק, רמי, רוני, רדיר, ג'אבר, שולטי, שמוליק, עודד, סאלח
כתב – עודד.