היום מגיעות למגדלור, נשים מעמק הירדן. מחכים…
בינתיים מגיעים שני רכבים צבאיים עם מיכלי מים לכיבוי שריפות. יושביהן מוזמנים לקפה… חלקם לא נשארים, ממשיכים לכיבוי שרפה כלשהי. נשארים שלושה, זוהר, זיו ואורון. "מבצע סבתא" בגרסת השרפות… שלושה אחים בני קיבוץ מהאזור, שלשתם עזבו והתפזרו בארץ ועכשיו התכנסו והתנדבו לעזור במאבק בשרפות… הם כמובן מקבלים קפה ומקבלים גם את רמי שסוקר באזניהם את הרציונל לתופעה שכרגע הם שותפים לה "המעגל לתודעת עזה".
זיו מנסה לספר לנו מה היא לדעתו ה"מחלה של השמאל" אבל קריאה לכיבוי שרפה קוטעת את הדיאגנוזה בטרם עת והם יוצאים לדרכם.
מגיע אוטובוס ובו 15 נשים מ"עמק הירדן" ופרווריו. גם נהג האוטובוס עבד, מצטרף למעגל. לא כולן ביקרו כבר אצלנו ולכן הן מתכבדות, בנוסף לקפה, ברמי שמציג להן את רעיון ה"מגדלור". מהשיחות שניהל עם רוני על הרעיון עצמו, דרך חיפוש המיקום המתאים, ועד העיצוב המילולי המגדיר את רעיון ה"מגדלור" שאומר כך, "אל המקום בו דולק אור ניתן לנווט תקווה".
הקבוצה הגיעה אלינו אחרי ביקור ב"חץ השחור" שם מתכנסת כל יום שישי משפחת החייל הדר גולדין וחבריו מהשרות הצבאי. שוחחו עם לאה גולדין אימו של הדר. נשות העמק הגיעו אלינו ומכאן הן ממשיכות לבלפור לקבלת שבת עם המפגינות/ים. הביקור אצלנו קצר ויש הרבה דוברות…
רמי מסיים את הפתיח באיזכור הרוח המביאה את ניחוחות עזה, את הים, הנמל, השפה וההיסטוריה, ומספר שחברים בעזה שיודעים עלינו, מבקשים שנמשיך לזכור ולהזכיר את מצבם.
טובה, מעמק הירדן באה מסקרנות, היא חברה ב"נשים עושות שלום", מפגינה בבלפור. עוקבת אחר הנעשה בעזה, כותבת בפייס.
תמר היתה כבר כמה פעמים. כולנו עזה, היא אומרת, כולנו עוטף עזה, רמי מנסה ל"תקן" למרחב עזה, אבל התיקון לא מתקבל… מדינת ישראל לא מתעניינת בסובלים. גם לא בסבלה של לאה גולדין איתה נפגשו. מנסה לשאוב תקווה מההפגנות. אומרת ששכחנו את האנשים בהמולת ההפגנות. חסר לה המפגש עם אנשים. הסולידריות צריכה להיות במפגש אמיתי. מרגישה בבית במגדלור.
עבד בא ממשפחה שכולה. מבקש שלום וביטחון לכולם.
רוני הבלתי נלאית, יוצרת קשרים והכרויות עם עוד ועוד אנשים בעזה. הקשר התחיל כשהתנדבה בהסעות החולים. "הדרך להחלמה". יש עוצמה במפגש האישי. לחשוב אחרת, היא אומרת, לא מעיד על היות האדם טוב או רע. מספרת על הקשר עם מאהא ידידתה שגרה בעזה. שתיהן היו בכנס בארה"ב. רוני נעזרת במאהא בטיפול בבעיות בתוך עזה. יש לרוני ידיד בעזה שכל יום שישי שולח לה ציור של פרח והיום שלח ציור של "מגדלור"… מספרת על חברות וחברים בעזה שלא מתיאשים ועושים עבודת קודש בשינוי הדימוי של הישראלים. הם מבקשים חיים נורמלים ורוצים שנמשיך לפעול למען הרעיון הכל כך טרוויאלי הזה. רוני לא מרפה מהתקווה למרות הקשיים. אומרת שלהאשים מישהו אחר, זה קל ולשאת באחריות צריכים כל המעורבים.
רבקה אומרת שאחרי רוני, אין לה מילים… היא היתה במרץ 2018 בטיול, שמעה על המעגל (ממש בלידתו…) ובאה לבדוק. נזכרת שנכחה כשהגיעו הרופאים (ערבים ישראלים מאירגון רל"א) שיצאו מעזה, עברו במגדלור וסיפרו ממקור ראשון על המצוקה הגדולה בבתי החולים. המגדלור מלווה אותה והיא חשה סולידריות עם הרעיון.
שמוליק רוצה לומר רק שלושה משפטים קצרים… זה חשוב להם, זה חשוב לו, וזה יפתר.
לג'אבר היה חשוב להגיע, והוא עזב באמצע ביקור של משלחת ממכון ערבה שהגיעה לישובו הבלתי מוכר אל זרנוק.
נחשי לא שוכח, וחשוב לו שכול ידידיו, בשני הצדדים, ידעו זאת.
רחלי סיפרה שב"עופרת יצוקה" התפנו אנשים ובאו אליהם ומאז יש קשר. עזה שמעבר לגבול לא במחשבותיה ביומיום.
תמר אומרת שפה היא מרגישה מובנת ומבינה, יותר מאשר במקומות אחרים.
אסתר באה "לנקות את המצפון…" אבל האופטימיות של רמי מדבקת.
עדנה לא דיברה אבל אישרה שהיא תומכת בדברי אסתר…
רוני אומרת שאיפה שהיא רואה אור לשם היא באה.
בשביל נוגה, המפגשים עם הסיפורים והאנשים מרגשים, אבל זה סיזיפי.
רותי, ממקימי כפר עזה, עזה מוכרת לה מהעבר.
אורית, באה פעם ראשונה ושרה כבר פעם חמישית…
טלי אומרת שהיא "נשלחת" לעזה בדרך קבע ע"י מתנגדי ההפגנות. היא נולדה בב"ש וספגה "הרבה עזה" בילדותה.
מרים באה בפעם הראשונה רוצה להמשיך ולבוא כי זה מעשיר.
גם אנה רוצה להמשיך ולבוא. גם היא מגיעה בפעם הראשונה.
משה מסתפק רק בלהציג את עצמו מפאת קוצר הזמן…
רשות הדיבור עוברת למנאל שמספרת קצת על עצמה בקול חלש וצרוד. הקבוצה מעמק הירדן קמה להמשך המסע (בלפור). המעגל מתרוקן, הזמן לקראת השעה ארבע מתקצר והכיבוד שהובא מעמק הירדן ופרווריו נשאר על השולחן. לא לאורך זמן… עד השעה ארבע דנים בענייני השעה…

עיגלו (היה קצת אליפסה):-
זוהר, זיו, אורון, רמי, טובה, רוני, עודד, שמוליק, מנאל, נחשי, ג'אבר, עבד, תמר, רבקה, רחלי, תמר, אסתר, עדנה, רוני, רותי, נוגה, אורית, שרה, טלי, אנה, מרים, מלכי, משה.
כתב – עודד.