מפגש 124 – 31.7.2020

במגדלור, בשבוע שעבר, עוזי הביע דעה לגבי “תוכנית טראמפ” וטען שהיא לא לגמרי גרועה והפלשתינים צריכים לקבל אותה. רמי “איתגר” את עוזי וביקש ממנו שיביא למפגש הקרוב את החלק ב”תוכנית טראמפ” שמתייחס לרצועת עזה. עוזי נענה לאתגר, המגדלור התכנס כדרכו לאחר שבוע והתמהיל עוזי- מגדלור- תוכנית טראמפ, פה לפניכם…
עוזי פותח ומספר שקרא את התכנית מספר פעמים. “רק” 181 עמודים באנגלית אבל, הוא מרגיע, אנגלית לא “גבוהה” מדי… (אחרי הכל גם טראמפ צריך להבין אותה…). בהקשר של עזה, תוספת של שני גושי שטח באזור החלוציות ובאזור באר מילכה. מה שיוסיף עוד 20% לשטח הרצועה, עם חיבורים מסדרוניים… לא ברור אם החיבורים בשטח מצריים או ישראל… עוזי ממשיך להחזיק בדעתו שעל הפלסטינים לקבל את התוכנית. יש להם מה להרוויח (מדינה) וזה מכניס את ישראל לסכסוך פנימי כזה, שלא תוכל להסכים ובסופו של דבר ישראל תצטייר בעולם כסרבנית התוכנית.
חנן אומר שלדעתו כשיש משהו שלא נראה פתיר, אנחנו מרגיעים את עצמנו ביצירת תוכנית… משהו שנוכל לדון עליו עד אין סוף, אבל לא לבצע… עם קשר או בלי, חנן מנסה להרהר בנושא ה”שבטיות” בעולם הערבי. לדעתו, השבטיות בעולם המודרני נעלמה בעידן התעשייתי כשאנשים עזבו את הכפר והלכו לעיר כי שם היתה עבודה ובהמשך גם ההשכלה. החברה הערבית לא עברה את תהליך התיעוש ונשארה חקלאית/ משפחתית/ שבטית ולעתים זה יכול להביא לאלימות כי לכל שבט חוקים משלו. הם צריכים “בן גוריון” משלהם שיאחד את השבטים.
עוזי מעיר שהם כבשו את העולם כשבטים (המוסלמים) וחנן אומר שזה היה לפני העידן התעשייתי. חנן ממשיך ואומר שזה מקל על ישראל לפעול בשיטת הפרד ומשול. חנן יודע שלא יהיה שינוי בימיו אבל הוא מחזיק בתקווה. הוא לא יודע איך לשנות את עניין השבטיות. אבל הוא לא מיואש.
דינה אומרת שיש סוג של תסכול בגלל הקושי בשינוי. שינוי יכול להיות לטובת שכנינו. הם לא פתוחים לקדמה. לדוגמא היא מביאה את השינוי שרצה לעשות מנהל בית ספר בזרנוק וזה כמעט עלה לו בחייו. המודרניות שלו התנגשה בשבטיות המסורתית. לדעתה צריך לשלב בין המודרניות לשבטיות בעדינות. זה יקח הרבה זמן. לא מנסים מספיק לעבוד ביחד בין המובילים (אנחנו…) לבין המובלים (הם…). אלה מהם שמגיעים אלינו רואים שיש בנו דברים טובים שאפשר לשלב.
למלכי אין משנה סדורה… אצלה הקטע של היאוש חזק יותר מהתקווה. יש חוסר יכולת להתמודד עם הקטע הדתי. לא רואה כרגע תוכנית שתייצר תקווה… מלכי מציינת את היוזמה של שמוליק ונחשי שמאמינים ופועלים בקשר האישי הקרוב ודואגים לתחזק מפגשים עם פייסל ומשפחתו מחיזמה. יש הבלחות קטנות של תקווה אבל הרוב מייאש.
רוני כדרך חיים לא מוכנה להיתפס ליאוש זה מנטרל ולא עוזר. קוראת ספר של גרשון בסקין. גדלה ברקע “ימני” וספגה את ההיסטוריה מהצד שלנו בלבד, עד השליחות במצריים, שם גילתה שיש עוד צדדים לאתוס המרחבי. גרשון בסקין כנ”ל. בא ממשפחה דתית ועשה מסלול תודעתי דומה לשלה. רוני מדגישה שהיא ממש לא מבטלת את הסיפור שלה אלא מנסה לקבל את הצד השני כמו שהוא ומאמינה שהסיפורים יכולים להשתלב ביניהם ולא להתעמת. אמנם, תמיד יש אפשרות להאשים את הצד השני באי התקדמות אבל זה לא מקדם לשום מקום.
שמוליק מאמין בתהליכים היסטוריים שיש להם עומק היסטורי. במאה השנים האחרונות היו תהליכים בין עמים שאף אחד לא האמין שיקרו. כנ”ל פה. שמוליק מאמין שתקום פה מדינה משותפת אחת. המצב של תושבי עזה חייב יהיה להיפתר. או על ידי גורמי חוץ בתכנית כלשהי או ששני הצדדים למאבק יעשו זאת בעצמם. שמוליק סיים לקרוא את ספרו של מירון בנבנישתי “חלום הצבר הלבן” וכמו בנבנישתי, גם הוא הגיע מזמן לאותה מסקנה, מדינה אחת!
לדעת שמוליק, היכרות אישית עם בני אדם מעולם תוכן אחר (כמו פייסל למשל…) שוברת את ההתנשאות של אחד על השני כי דיבור ישיר ממוסס דעות קדומות. בנבנישתי אומר שבמציאות בין הירדן לים אין אפשרות לקיים מדינה שהיא לא דו לאומית.
אני (עודד) אומר, בהתייחסות לדברי דינה, שאחרי הרבה הקשבה וקריאה בשנים האחרונות, אני משתדל להיות יותר מודע למקום שבו אני עומד בבואי להתייחס למקומו של האחר. לכן איני רואה בעצמי או בקהילה שאליה אני שייך סוג של דוגמא שאליה צריך לשאוף…
מילים אחרות, אין קהילה או אדם “מתקדמים” יותר או פחות… יש שוני! שונויות יכולות להתעמת אחת עם השניה אבל אם ישנו רצון להבין, הן יכולות להשלים אחת את השניה ואפילו לייצר שותפות.
רמי מודה לעוזי על החשיבות במידע מדויק (תוכנית טראמפ). יש לנו מעט מידע על עזה, אומר רמי, והוא מאד חלקי. רמי לא מטפח תקוות. כל שבוע מביא איתו המעגל דברים מעניינים חדשים. הוא אומר זאת גם על רקע המפגש עם אשרף עג’רמי שיבוא בשבוע הבא. המעגל יארח אותו כ”דרך המעגל”. את המצב בעזה צריך לשנות! מסיים רמי.
רוני מעדכנת על החברים בעזה. אין חדש…
קצת לפני השעה ארבע, מגיעים אלינו מנאל וסאלח. הם מקפידים כבר שלשה שבועות להגיע קבוע! לא רצו לדבר… רק להגיד שלום ולשתות קפה, יש להם חג היום, עיד אל אדחה. ברכותינו הלבביות

עיגלו את פינות הסכסוך-
חנן, דינה, מלכי, עוזי, רוני, רמי, שמוליק, עודד, מנאל, סאלח.
כתב – עודד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *