לפיכך התכנסנו כדברי יוסי שריד.
המעגל היום נערך במספר סבבים. הסבב הראשון כלל את שמוליק, עודד, רמי, רוני וחיותה.
התחלנו כרגיל בהתחממות אישית ובשמחת הפגישה תוך התלוצצויות זה על זה.
רמי פתח וסיפר על עבודה שעורך בחבל אילות. בעקבות זאת מנקרת במוחו השאלה האם פס ערך העבודה מעולמינו הערכי.
כל אחד מאנשי הסבב חיווה את דעתו המלומדת בענין:
שמוליק טען כי מאז שנפרד הקיבוץ מהעבודה העצמית חל פיחות בערך העבודה שקשור לפיחות ואולי קריסת הקיבוץ בכלל.
רמי תוהה לגבי השינוי שחל בענין זה והביא דוגמא מאחת מאושיות בארי שידע לרתום אנשים לעבודה בדפוס ולתת לה ולהם משמעות באמצעות העבודה.
חיותה טענה שכל אינטראקציה אנושית של יציאה מהאני אל אנחנו כלשהם היא עבודה.
הסבב השני החל עם הצטרפותם של מארק, מלכי, עוזי ובלה. רמי העלה את שאלת הסיפוח ואת התיחסותינו לאפשרות של סיפוח עזה.
מארק טען כי סיפוח מעמדת עליונות ללא דיאלוג אינו מתקבל על דעתו.
שמוליק עמד על המשמעות הלשונית של המילה סיפוח. לדעתו יש בה משום הפחתת החשיבות של הנספחים בבחינת סרח עודף. דבר זה לדעתו סותר את רעיון השיוויון בין בני אדם באשר הם. שמוליק העלה את הרעיון של סיפוח שיוויוני דוגמת הקנטונים בשוויץ.
רמי העלה אפשרות היפותטית השעונה על דוגמאות היסטוריות של סיפוחים שהועילו לאוכלוסיה שסופחה, דוגמת השליטה של אנגליה על ישראל בזמן המנדט.
חיותה הביעה התלבטות בין נאמנות לערך שיוויון האדם כערך עליון לבין הליכה קיצונית אחרי הערך הנ"ל תוך השארת המצב ללא פתרון.
עודד אמר שדעותיו הנחרצות בענין שיוויון אנושי ועוד אינן מקובלות שנים רבות. "אני רגיל, יודע ואינני יכול שלא להיות בצד המפסיד".
רוני דוגלת בדיאלוג עם העזתים.
כך גם מלכי.
בלה הביעה פחד מאיבוד הזהות שלה אם אנשי עזה יהיו חלק בלתי נפרד במדינת ישראל.
עוזי תומך בחלקים של תכנית טראמפ. לדעתו יש לסייע לעזה ככל האפשר אך להשאירה מחוץ לגבולות ישראל ושליטתה. הכוח שלנו מבטיח את קיומנו ומגן גם על שכנינו, במיוחד הפלסטינים והירדנים. הוא סבור גם שלחזק ולמנצח יש אחריות לדאוג לחלש ולמנוצח.
עם סיום הסבבים מארק העלה רעיון של הוצאת טקסט כתוב על נושאים שונים. רמי מיקד את ענין עזה. כולנו ברכנו על היוזמה. עוד העיר רמי כי מארק ישתף אנשים ביוזמה. מה שעושים לבד לא נעשה פסק ואמר.
מארק סיים את המעגל בסיפור אישי כואב שלו בליווי חולה למחסום אחרי ניתוח.
שבת שלום רשמה והתרשמה חיותה.