רוב המשתתפים במעגל היום, נמנים על ה"סגל" הקבוע. אליהם נוספו שניים חדשים שהגיעו אלינו בפעם הראשונה. אחד מהם אינו דובר עברית ולכן התנהל המעגל בחלקו באנגלית ובחלקו בעברית מתורגמת לאנגלית.
לכבוד אורחינו החדשים, סיפרנו על עצמנו ועל המוטיבציה שלנו להתכנס כל יום שישי מאז אמצע מרץ 2018.
רמי סיפר על זכרונותיו מהילדות, בהתחלה עזה כאיום. אחרי מלחמת 67 כשגרת חיים משותפים ובהמשך שותף ביוזמות שונות. סיפר על אמונתו במרחב משותף ונגע בסיבות שהובילו אותו ליוזמת המגדלור.
שמוליק הגיע למרחב הזה בשנת 1964 ובמהלך חייו ועבודתו כרפתן, עבד עם פועלים, קבלנים וסוחרים עזתים לאורך שנים רבות. גם הוא כמו רמי מאמין במרחב משותף.
חנן מביא למעגל תקווה ופוגש תקווה. הוא שואב כוח מהמעגל. חנן מתרשם שהמשתתפים מדברים בכנות, לא מזייפים ולא חוששים להביע רגשות. הוא נחשף לידע חדש בכל פגישה. מנסים להתגבר על הייאוש שמשדרת המציאות ומביאים כוח ואופטימיות.
מארק דיבר באנגלית וזה מה שהבנתי… יותר ממחצית חייו הוא כבר חי פה בארץ. הוא לא אופטימי. מארק חושב שהוא לא עושה מספיק בשביל עזה. לפעמים מרגיש שהשפה שאנחנו משתמשים לגבי המציאות בעזה, לא חזקה מספיק. מקווה שתקום תנועת שלום שתחתור לשוויון בין כולם וחושב שאנחנו הישראלים צריכים להשתנות בעצמנו והוא לא חושב שהפלסטינאים יוכלו לשנות אותנו.
בשביל ג'אבר שחי בכפר לא מוכר בנגב בתנאים קשים, לבוא למעגל בכל יום שישי זה גם כדי להזכיר לעצמו שיש בני אדם שסובלים יותר. עזה בשבילו היא גם משפחה והוא מרגיש שחובתו האנושית לא לשכוח את הסבל בעזה.
עודד מדבר על ההכרח המוסרי לראות ולשמוע את מצוקות השכנים בעזה, במיוחד במצב שבו אנחנו, שכניהם, חיים בתנאים הרבה יותר טובים ואחראים במידה לא מבוטלת למצבם הקשה.
רדיר באה מב"ש. רדיר נולדה בעכו וזוכרת הרבה טיולים לעזה בילדותה. חושבת שהערבים הישראלים צריכים להיות גשר שיחבר בין בני עמם הפלסטינים לבין האזרחים היהודים הישראלים. כולם צריכים להבין שיש עוד בני אדם במרחב ולא לחשוב רק על העם שלהם.
דור נולדה ב L.A להורים ישראלים. יש לה סבים בקיבוץ זיקים וסבים בנתיב העשרה. בילדותה באה לבקר הרבה בארץ וזוכרת את הסברס והעבודה בחממות של סבא. בארה"ב למדה לתואר ראשון באונ' ברקלי ובאה לארץ להשתלם בלימודי הסביבה במכון שהיא שוהה בו כעת. בברקלי למדה על מאבקים ילידיים ברחבי העולם והרגישה שכדי לדעת טוב יותר על הסכסוך, היא צריכה לחזור ולבדוק את המקורות שלה עצמה. "לעשות שינוי בעולם מצריך בדיקה עצמית" כדבריה… בביקוריה בישראל בילדותה ראתה את סבה, ממוצא עירקי, מדבר בערבית עם הפועלים בחממות ולא הבינה למה קיימת עוינות ותחושת קורבניות. כשעזבה את המשפחה ויצאה לאוניברסיטה נחשפה לצדדים נוספים של הסכסוך ולמורכבותו. לא רק לצד הישראלי, אלא גם לצד הפלסטיני. לא התקווה מניעה אותה, אלא מסורת וערכים שמחייבים התייחסות למה שקורה פה. היא מאותגרת לא פעם מצד בני דודיה הישראלים ומואשמת שהיא "לא מפה"… לכן מרגישה צורך עצום ללמוד את ה"ישראליות" מבלי לוותר על ה"אמריקאיות"… ולגשר על הזהות הכפולה שלה בבואה לדון בסכסוך.
לדינה שחיה באזור יותר מ 40 שנה, חשוב לא להיות אדישה למצב. מפריע לה שהרבה אנשים לא מרגישים צורך לעשות משהו למען התיקון! מקווה שלמרות הקשיים והאופק העכור, יהיו הרבה קולות כמונו. לבוא לפה נותן בונוס בללמוד דבר חדש ואפשר להיתרם מכל אחד.
גם מרין מעזרביג'אן (למענו דיברנו אנגלית…) חושב שלאנשים סובלים חשוב לדעת שיש מי שחושב עליהם. גם הוא, כמו דור, לומד בארץ במכון להכרה ושימור הסביבה והטבע. עזרביג'אן בשבילו היא הכל. בית, משפחה, זכרונות, עומק של רגשות.
מלכי, חיה בחמש השנים האחרונות בגבולות ולכן מן הסתם יותר קרובה לעזה. באה מהייאוש והתסכול ולא מהתקווה. ההנהגות לא נותנות סיבות לאופטימיות. לחיות באזורנו לא מאפשר להתעלם ובאה כדי לפגוש אנשים טובים שנותנים תקווה וחוזרת הביתה עם תחושה טובה. המעגל זורע זרע ובוטח בהצלחתו. עזה בשבילה היא לא זכרונות וחוויות אלא משהו שצריך לפתור. מדגישה מגדל אור ולא מגדלור…
רמי מסכם ואומר שעצם זה שיש מקום שמישהו מחפש אותו כדי להעזר בו, זה מטרה ראויה. מי שנתון בסערה, עצם הידיעה שיש נקודת אור לנווט אליה, מאפשרת לו להמשיך להאמין ולהגיע לאור. רמי מדגיש את מחויבותנו לעסוק ולהגדיר את מטרת המעגל כ"תודעת עזה"!
השתתפו: רדיר, דור, דינה, מרין, מלכי, רמי, שמוליק, חנן, מארק, ג'אבר, עודד.
כתב: עודד