שוב שישי, שוב נפגשים.
חיותה פותחת ואומרת שאמנם עזה היא סיבת התכנסותנו, אבל היא לא בקשר עם אנשים בעזה ולכן היא בעיקר באה לתמוך בתומכים…
שמוליק יושב פה בגלל המחוייבות האנושית והמודעות לנעשה בעזה ולאנשים שהכיר שם. מספר על הביקורים בחיזמה אצל פייסל. הקשר עם עזה ניתק לאחרונה לצערו…
מלכי גם (כמו חיותה) ללא קשר היסטורי לעזה. לדעתה, אין פריבילגיה במדינה לא לעשות כלום. כשמתחיל אירוע ביטחוני היא מוטרדת, אבל במחשבה נוספת, היא מבינה שבמידה מסוימת, גם הם צריכים לפעמים להזכיר לישראל שהיא נעלה אותם ולהזכיר גם לעולם שהם פה (גם אם זה נוח לעולם לשכוח אותם…). למלכי, המפגש החברתי עושה טוב. מבינה שהמצב שם לא נורמלי.
דינה מתחברת למעגל. הרעיון "מדבר" אליה. עניין עזה בוער. האם אפשר לעשות יותר? מעבר לדיבור במעגל. יש פער בין המצב, לאפשרויות לטפל בו. לא ידעה על "ועדות הצעירים" בעזה. מעידה על עצמה שהיא צריכה לצאת מהמקום שלה ולעשות יותר. בשבוע שעבר למדה, דרך המעגל, הרבה על הבדווים.
חיותה מעדכנת את דינה על ההיסטוריה התקשורתית עם החבורה מעזה, הניתוק מהם וחובת השתיקה שלנו. דינה מספרת על חלון הזדמנויות שהיה לפני כמה שנים ליצירת יחסים עם תימן. התלהבה והלכה לקורס למדריכי דרך בתימן אבל השער נסגר כי הישראלים דיברו יותר מדי… החמצה. צריך לדעת מתי לשתוק…
נחשי מספר שעבד, הכיר ונפגש עם עזתים. מאז ההתנתקות ושקיעה בחיי היום יום, עזה נדחקה למעמקי התודעה. מאז שבא למעגל מצא הזדמנות אצלו להתוודע יותר לסכסוך ומתמצא יותר בסיבות להתגברות העימותים. הצעירים עזתים לא מכירים ישראלים ולהפך. נחשי מצא במגדלור נישה מתאימה לו לפעילות. בראי ההיסטוריה, נסיונות למסגרות פוליטיות בעבר לא הועילו. ישראל מחקה את עזה מהתודעה. נחשי עושה משהו קטן וטוב גם לעצמו. הפורום מעניין. מאמין שגרגרי החול יתלכדו לאדמה מוצקה. המצב אנומלי ולא ימשך לנצח. הוא חידש קשר עם העזתים, עם משפחה שעבדה בקיבוצו. לפני זמן מה, הוא מעדכן למי שלא יודע, התפוצץ בלון גז. סעיד, אחד האחים מהמשפחה שהכיר, נפצע ונפטר. הם שמחו על חידוש הקשר איתו והוא אפילו גייס כספים בקיבוצו לאחר הרס מפעל הבלוקים שלהם בעקבות פיצוץ הגז, אבל כרגע שוב יש נתק. יש קשר גם עם סוחר מנגו. משוחחים לעתים. מספר על התעמרות החמאס. חיפשו דרך להיפגש. יש לו עסקים עם ישראל. חיפשו מפגש דרך "בדרך להחלמה" וכשיצאה איזה דודה לטיפול בארץ, נחשי דאג להסיע אותה להתעדכן ולעדכן. יש אנשים מאחורי הסיפורים, והיו הרבה שנים של מחיקת תודעה.
בלה באה בשביל עצמה. יכולה להביע רגש פנימי. לא רואה אותם אבל מרגישה. בגלל הקבוצה יש תקווה. אנחנו בתקופה לא טובה. אין מה לצפות מהמנהיגים, הם לא רואים אותנו. פה יכולה להביע זעקה לשלום. אנחנו אולי מיואשים אבל הם הרבה יותר. חולמת על טוב יותר ובאה גם בשביל הקפה…
מארק מתוסכל מהמעגל אבל אומר שהאשמה בו ולא במעגל. בהתחלה, המעגל היה חשוב לו. הוא מצא בעצמו יכולת להשתנות ולהרים ראש. נזכר בדרכי הפעולה של השמאל הרדיקלי באירופה… האנשים במעגל עזרו לו להעיז לשאול שאלות מערערות על המיינסטרים. הצעד הבא, שאמור להיות יותר אקטיבי, עוד לא הגיע. הוא יודע שכאזרח יהודי בישראל, האמירות והמעשים שלו נוגעים ישירות לאזרחים לא יהודיים ונעשה עוול בשמו. נושא הסביבה מעניין אותו אבל גם שם התיאוריה שולטת ולא המעשים. הביקורת לא מועילה ואין לו ביקורת כלפי האחרים. לומד ערבית אצל חנין שהשאירה 2 ילדים ובעל ועברה לפורטוגל. מספר שחנין מוטרדת מהסיפוח. אפשר לפגוש אותה באתר "we are not numbers". מארק מדבר איתה על החבורה של "ועדות הנוער", על עלאא וליאורה. היא חושבת שהצעירים משני הצדדים צריכים לדבר על הכיבוש לפני שהם עושים פרויקטים משותפים. חנין במצב נפשי קשה במצב שנקלעה אליו, מופרדת ממשפחתה. מארק מציע שבאי המגדלור יעלו מחשבות על כתב. יש משמעות לכתיבה. אולי להוציא קובץ מאמרים.
מיכל, באה בזכות חיותה… לא מתעסקת בפוליטיקה. באה מסקרנות. באה לבדוק… מקשיבה בעיקר. לנעמיקה יש ברזומה הרבה פעילויות במסגרת "קול אחר". היום באה מסיור בפלסטין שאירגנה עמותת "עיר עמים" כדי להדגים את משמעות הסיפוח. כל כמה חודשים היא מסתובבת עם אירגון אחר בשטחים. עוד גזל ועוד הפקעות. סיפרה על פרוייקט משותף שמעסיק מהנדסים עזתים, מהגדה וישראלים. יש המון הפגנות נגד הסיפוח שלא מסוקרות. הספר "לבד בברלין", הוא ספר מכונן מבחינת פעילות היחיד מול הקונצנזוס השלטוני. מציעה לתכנן אירוע במחסום ארז. הוועדה של הרשות הפלסטינית לאינטראקציה עם החברה הישראלית חידשה פעילות. כדאי להזמין אותם למעגל. לבסוף נתנה סקירה רחבה על פרוייקט בית החולים אמריקאי בעזה.
ולסיום התנצלות: בשבוע שעבר כתבתי שנורית, אחותו של עוזי, הגיעה בפעם הראשונה, ולא היא! נורית כבר היתה 4 פעמים! יישר כוייח.

השתתפו-: חיותה, שמוליק, מלכי, דינה, נחשי, מארק, עודד, מיכל, בלה, נעמיקה.
כתב- עודד.