המעגל היום היה סביב המושג "שכנים".
את המפגש הנחה ג'אבר מביתו בישוב הלא מוכר אל זרנוק. בגלל היות הישוב לא מוכר אין חיבור מסודר לתשתית אינטרנטית, לכן לווה הזום בהרבה בעיות טכניות, ובכל זאת ערכנו מעגל כהלכתו כשג'אבר מנחה ומתרגם בקצרה את הנאמר לערבית כדי שמרוואן יוכל להבין ולהשתתף.
רובנו מעגליסטים וותיקים, ומשתפים בינינו שוב ושוב קשת רגשות כלפי השכנים מרצועת עזה. ובכל זאת, תמיד יש מישהו או מישהי, שאומר/ת משהו חדש או מזכיר:
סמדר סיפרה על עפרונות צבעוניים שקנתה בילדותה בעזה וזה הזכיר לרמי שיר על קופסת צבעים שכתבה לפני הרבה שנים טלי שורר, ילדה בת 13. הוא הקריא את השיר המקסים לכולנו.
היה מעניין לשמוע את מאיה סגל (אמא של מיר, שדיבר לפניה) שהגיעה מרוסיה לפני 30 שנה ומבחינה שכולנו, כל תושבי המרחב, קורבנות של שליטים ציניים.
ויויאן סיפרה דרך תמונה של מלון שבו התארחה בעזה, על הפעילות שלה לקירוב לבבות ועל היוזמה שנקטעה עם פרוץ האינתיפאדה השניה.
מרי הראתה סרטון שצילמה על שני עצי זית ננסיים שקנתה פעם- זה שנשתל בחוץ, לא ידע שהוא אמור להיות ננסי וצמח לעץ גדול ומפואר. זה שנשאר בעציץ בבית, התנוון ומת. הרי לנו משל על חופש ועל סגר…
בלה הזכירה לנו שהיום אחד במאי ופעם הפגנו בתאריך זה למען עולם טוב יותר. "אני חושבת שלא כל כך הצלחנו…" אמרה בלה בעצב.
אני נעזרתי בשיר העממי האיטלקי "אוונטי פופולו" ששרה ומנגנת צעירה באיטליה, ממרפסת ביתה, לרומם את רוח השכנים השקועים במשבר הקורונה. "אחוות מצוקות" של בני אדם בסגר…
ג'וליה הראתה בגאווה תמונה של נכדיה חוגגים אחד במאי בת"א. ג'וליה עובדת על מחקר כבר שנה וחצי. אחת משאלות החקר שלה היא היחס לתושבי עזה. רוב נשאליה, גם מימין וגם משמאל משתמשים במלה "מסכנים" לתיאור מצבם של תושבי הרצועה.
אורי כבר סיפר לא פעם, על אביו הרופא, שבשנות השישים ראה במתן שירותים רפואיים לבדוויים המפוזרים בנגב, את יעוד חייו. הפעם הביא אורי סרטון שהוא ונעמי עשו על פועלו של אביו שכונה בפי הבדוויים "אבו אסא". אפילו הפרס שהוענק לאביו ב 1966 מטעם "קרן אלברט שוויצר" נתרם על ידו לתשתית רפואית לבדווים בירדן ועורר מהומה בארץ.
ואם כבר ירדן… רמי, גם הוא נעזר בתמונה, סיפר על המשלחות ששיחזרו את מסעות הנוודים בדרך הבשמים על גמלים עמוסי מור, לבונה ושאר טובין בדרכם מים המלח או מכרות תמנע לעיר עזה, לנמל. רמי היה שותף לשיחזורי מסעות אלה שבהם נטלו חלק אזרחים וגמלים מכל המרחב, מירדן ועד עזה. בעזה הוא ישן במלון מהתמונה של ויויאן…
איזכור הלבונה העלה אצל נחשי זכרון של תרופה מחומר זה שלקח פעם…
ולקראת הסוף, עטווה דיבר. משפחתו נושאת את הטרגדיה של 1948 באופן פיזי ממש לאחר שהופרדה ונחלקה בין ישראל ירדן ורצועת עזה, כאשר סומנו הגבולות בסוף המלחמה. עטווה מצר על היחס בעבר ובהווה של ישראל לטרגדיה של בני האדם שלא השתייכו למחנה ה"נכון".
רמי סיכם בהרהורים וברמיזות לחידוש המפגשים הפיזיים במגדלור… רמיזות והרהורים בלבד… ג'אבר נשאר עוד כמה דקות לתרגם הכל למרוואן שגילה סבלנות מרשימה בהאזנה לשפה שאינו מבין.
נכחו: רוני, שמוליק, ג'אבר, רוזי (משבדיה), נחשי, לימור, מרי, מיר, מאיה, אורי, עודד, סמדר, ויויאן, ג'וליה, בלה, מירהל'ה, מלכי, מרוואן, רדיר, עטווה.
עודד

מלון השחף בעזה- מהסיפורים של ויויאן ורמי

התמונה של רמי- דרך הבשמים