כדי לסכם היום את המעגל, חיכיתי שנחשי ישלח את ההקלטה. חשבתי שאדלג מדוברת לדובר ואשמע רק את תחילת הדברים של כל אחת ואחד כדי להכנס לאווירה… מצאתי את עצמי מקשיב ומתרגש מחדש מהסיפורים ומהמספרים ומקשיב מהתחלה ועד הסוף, בלי "דילוגים"…
בסוף המעגל בשבוע שעבר, קיבלנו על עצמנו לספר משהו אישי על עזה. קבענו שנעמיקה תנחה וננסה להביא משתתפים נוספים למעגל. במהלך המעגל, שכאמור הונחה בכשרון רב על ידי נעמיקה, נוצרה אצלי תחושה שרובנו מעדיפים לספר על חוויות לא טובות מעזה. עזה היא זכרונות שרובם נעים על המנעד של "לא נעים" עד ממש טראומתי. בכל זאת, היו גם סיפורים על חוויות טובות ואפילו, בסיפור של רוני, עם תקווה.
מאורי ורפי שמענו דברים מטלטלים מתקופת השרות הצבאי, ג'וליה סיפרה על שיחה עם עיתונאי בעת מלחמה, נעמי על הקושי ל"התרגל" לסבבים האלימים, נעמיקה על היחס המתנשא כלפי העזתים, רמי על זכרונות ילדותו ממלחמת 67 ומוראות המלחמה בעזה ובקיבוצו וג'אבר על "ביקור" בבית המעצר בחאן יונס.
שמוליק הביא שיר שכתב בעקבות אחת הפעולות המלחמתיות האכזריות כלפי עזה. בכלל, לשירים היה מקום חשוב במעגל היום. גם רמי, כמו שמוליק קרא שיר שכתב בעצמו, נעמי ביקשה להשמיע שיר של מרסדס סוסה שנקרא "solo le pido dios" (רק זאת אבקש מאלוהים), נעמיקה הביאה שיר של מחמוד דרוויש "על האדמה הזאת" ורוית זימנה לנו את דליה רביקוביץ עם השיר "גאוה" (אפילו סלעים נשברים).
חנן ומשה העדיפו להשתתף במעגל דרך סרטונים ולא להיות נוכחים פיזית. נוגה שיתפה אותנו בסרטון שהיא יוצרת עם ועל החבורה הצעירה שרוקדת בשדרות ורוקמת קשרים של אחווה ושיתוף פעולה עם הצעירים שממול, אורי שיתף בסרטון על העונג שבעצלות (אחד מני רבים להבנתי…) שהוא יוצר עם האשה שאיתו, סרטון שעבורי היה אתנחתא אמנותית מענגת.
יוצא מכל זה שהמעגל הפעם היה מגוון בדרכי הבעה, מעניין ומרגש.
בסיום יצאנו במחולות סוערים בהדרכת ליאורה. אני מזכיר שאנחנו רק חצי להקה וממתינים לשיתוף פעולה עם החצי שממול.
השתתפו: רוני, נעמיקה, ג'וליה, יעלה, הגר, ג'אבר, רוית, נחשי, לימור, רמי, אורי, רפי, עודד, מיר, מאיה, מלכי, שמוליק ונכדתו מורי, נעמי, ירמי, בלה, ליאורה, נגה, מיכה, פנינה, חנן ומשה (ברוחם).
עודד

כוס הקפה מהסיפור של רוני