עוד מפגש בזום. החמישי במספר.
משוחחים על המעצרים בעזה, מזכירים את המגפה, מדברים על היום שאחרי. היום שאחרי שישוחררו העצורים, היום שאחרי המגפה, היום שאחרי השליטים הנוכחיים, היום שבו יעלה שחר חדש, שתזרח השמש, שיאיר היום שתתגשם התקווה, ש…ש…שיקרה משהו טוב סוף סוף.
בינתיים, לפני היום שאחרי, כדאי להוריד פרופיל, לשמור על שקט תקשורתי, להתבטא בזהירות, באחריות, בסודיות, ברמיזה, בתנועה קלה של הראש, של העיניים, בשתיקה… אנחנו קבוצת סיכון לעצורים כי אנחנו ישראלים מדי, אנחנו קבוצת סיכון למגפה כי אנחנו מבוגרים מדי, אנחנו קבוצת סיכון לשליטים כי אנחנו… רגע, חלק מ"אנחנו" זה הם. הם אנשים אמיצים שסובלים. כדי שיסבלו פחות צריך לשתוק, לא להתערב, לא להתקרב, לא להתקשר, לא לדבר, להקשיב. בשקט, בלי לפרסם, בלי להכריז, בלי לצעוק, בלי להגיד דברים שיסכנו, שירגיזו, שיסיטו, שיסיתו.
ככה אומר ג'ון, ככה אומרים דובי ורוני ואריק וגדיר וכולנו מבינים. אנחנו מתורגלים בלהבין רגישויות כאלה, כבר עברנו כמה סבבים של הבנה. ובכל זאת אנחנו מקדישים מילים ומקשיבים גם למה שביניהן כשהן שבות ומדגישות את המובן.
לאחר שמיצינו והבנו וגזרנו שתיקה והקשבה, עולה השאלה מה הלאה?
בזמנים ההם, לפני עידן המגפה, כשעוד ישבנו זו מול זה על כסאות בית הספר וכוסות קפה עברו בסך ללא חשש נגיף, ומולאו שוב ושוב, המעגל היה פתוח לארבעת השבטים שמנה נשיאנו, וכל דיכפין הוזמן להסב. אולי נפתח אותו שוב.
עכשיו כשכל אחת ואחד מאיתנו ישוב/ה בכסא המדוייק בבית ושותה את הקפה המדוייק, אולי עכשיו כדאי להזמין את אותו דיכפין להצטרף למעגל הזום… דומה שיש הסכמה ללכת בכיוון הזה.
חנן מוסיף שכדאי להשיב מחדש את רוח המעגל.
רמי מציע שנעלה סרטונים קצרים, אישיים להעמקת ההיכרות. ההשראה לרעיון מגיעה מסרטון גינתה המקסימה של ג'וליה המשובצת ביצירות האומנות שלה…
לקראת סיום רמי מביא אנקדותה: הידענו שמקור שמו של פד ה"גזה" הוא עזה? לא ידענו. עכשיו יודעות/ים. מעניין. מי שרוצה להעמיק בנושא שיגגל…
בשבוע הבא נביא דיכפין, נראה סרטונים ונעמיקה תנחה…
רק בריאות.
השתתפו:- רוני, רמי, ג'ון, דובי, ליאורה, עודד, ג'אבר, חנן, שמוליק, ג'וליה, נעמיקה, גדיר, אריק, נגה, מרי, נחשי, מרוואן, מיכה (ופנינה?) עוזי, מלכי, מיר, אורי, נועה ושירין.
עודד
