מפגש זום!

יושב לו נחשי, בין קפה לקפה, תחת עננת מגיפה וחשכת דיקטטורה ומהרהר בינו לבינו. איך ממשיכים להאיר במגדלור?
איך נפגשים בלי לפחד מחמשת הממי"ם (מחלה, מעצר, מעקב, מחסום, מוות…)?
איך יגיע מוחמד אל ההר? איך ידבר משה אל העם במעמד סיני? האם ימשיך ישוע למשוך את הצלב עד יעלם הסבל בעולם?..
ובכן, יבוא ההר אצל מוחמד וביחד עם משה וישוע יעשו ZOOM ( הטרלול במקור…).
כך, ביום שישי בשעה 14:00, במקום להזמין את הציבור להאיר את המגדלור במפעל הגופרית, נחשי יוזם שיחת זום ומזמין את הציבור למגדלור וירטואלי.
שלוש שפות (ערבית, אנגלית, עברית), שש מדינות (פלסטין, ישראל, שבדיה, קפריסין, פורטוגל, שוויץ), בלי גבולות ועם אח גדול אחד שמקשיב לנו כחוק…
לשיחת הזום חוברות/ים שלושים ושש משתתפות ומשתתפים בריבועים קטנים על המסך. חלק במראה ובדיבור, חלק במראה ללא דיבור וחלק בשמם בלבד. לדברי נחשי היו עוד שניסו להתחבר…
את כל הזימ-זום הזה מנחה רוני האחת שאין שניה לה (תרתי…).
רוב הדיבור דן בהשפעת המגפה על חיינו, על העולם שמחוץ לעזה. עולם שרגיל לחופש ומרחב פתוח ולפתע מוצא את עצמו בהסגר תחת פחד אמיתי או מדומה, מוצף במידע מפחיד ומשתק או פייק מידע.
הישראלים שבינינו גם מתמודדים עם דמוקרטיה שהפכה לקורונוקרטיה שבדרך להיות חרטאקרטיה. עכשיו אנחנו לא רק "מבינים" את העזתים, אנחנו גם מרגישים. מרגישים את כובד ידו של הריבון. מרגישים איך זה להתנהל תחת הוראות וצווים. צווים שכמו אצל העזתים, פוגעים לנו בחופש הפרטי והקהילתי.
משהו אישי: למרות ההגבלות מצד אחד והאפשרות להשתתף במעגל מהבית מהצד השני, הרגשתי צורך להיות במפעל הגופרית כדי לטפל בדיכאון הפרטי שלי על ידי דיבור עם רמי ושמוליק על כוס קפה. עלינו למקום גבוה (ליד בריכת המים) כדי שתהיה קליטה ונוכל להשתתף בשיחת הזום.
אני לא בטוח שהדיכאון עבר, בכל זאת, המצב רק מחמיר, אבל הקפה היה טוב.
בדרך חזרה חשבתי שהמילים טימטום ותמימות נשמעות דומה… אני עדיין מנסה לפענח למה חשבתי על עצמי דווקא את שתי המילים האלה.
השתתפו:
רוני, ראמי, מנאר, מוחמד, נועה, מרק, חנן, אריק, ג׳וליה, גדיר, מרק, רמי, עודד, שמוליק, ג׳אבר, מלכי, עוזי, נעמיקה, משה, ליאורה, ליאורה, מיכה, מאהרה, רחל, מרואן, נגה, ויויאן, נטע, אבי, דניאל, חנין, רוזי ובעלה, אדיר, לימור ונחשי. סה״כ 36 שנקלטו במצלמה ועוד כמה שלא הצליחו להשתחל.
עודד.