מפגש 102 – 28.2.2020

עזה בשבילי היא מורכבות, אנשים, מחוץ לתחום, גן פורח, זכרונות ילדות, חברים, משהו שאנחנו אחראים לו.
ואנחנו בשביל עזה: רוני, רמי, מרי, רדיר, ג׳אבר, אשתו ח׳יתאם ובנם ווליד, נחשי, יגאל, מלכי עם אחותה, דודתה, אחייניות וחברות.
היה גם ראמי מעזה בטלפון ואוטובוס עם 47 חברים מקהילת מעלות טבעון של היהדות המתקדמת.
היתה סביבה צבעונית ופורחת, המוני מטיילים תחת כל עץ רענן ושמש חורפית נעימה.
את פינת המטיילים שנקלעים ומאירים את עינינו מילאו הפעם זוג משוהם (הוא מנכ״ל עיריית אום אל פאחם) וגם זוג מיהוד. לעוד מטיילים שחלפו והסתקרנו פשוט לא היה מקום…
הקבוצה מטבעון שרה שיר שלום שכתב ציקי דינשטיין לקיבוץ נירים בשנת 1958 וריגשה גם את ראמי וחבריו בעזה מעבר לקו.
אמרנו שאסור לנו להשלים עם הפירוד והעוינות שנכפו עלינו ועל עזה, שמשיתוף פעולה והיכרות כולם מרויחים, שהדור הבא שגדל בעזה יביא את השלום, שמקוים לנס בבחירות ושתמיד תמיד יש עם מי לדבר.
המעגל גלש מעבר לשעה ארבע ומעבר למרחב עזה.

נחשי

כתיבת תגובה