היינו רמי, רוני, נעמיקה, אריק, רינת, מלכי, עוזי, חנן, לימור ונחשי.
עברו מסביב המון מטיילים ורבים גם התיישבו במעגל שלנו: זוג מבאר יעקב, בחור שנולד ברעים והגיע עם חברה מיוון, זוג מבארותיים שעל הקו הירוק, רועה בדואי שעדרו קרוב, רביעיית רוכבי אופניים מתל אביב וראשון לציון, דינה מגבולות, חברים של מלכי ממבשרת ציון, ועוד חברים של מלכי מערוגות שאי אפשר לשכוח את שמותיהם (שלמה ושלומית), ויויאן ואורית מבארי, רחל מחריש שהגדירה עצמה כדתיה שוחרת שלום וסיפרה שהשתתפה בפרויקט תרגום הסיפורים מעזה ״אנחנו שמעבר לגדר״ ובאו גם גידי ואשתו מנירים שחזרו מ״מסדר הדר״ מספר 96 להחזרת הדר גולדין, אורון שאול, אברה מנגיסטו והישאם א-סייד.
דיברנו על השקיפות של תושבי עזה שאף אחד לא רואה אותם ועל הסכסוך והמתח שגרם לנו לאבד את היכולת להיות אמפטיים כלפי השכנים שלנו.
על המנהיגים ש״מנהלים״ את הסכסוך במקום לפתור אותו.
על כך שהיכרות היא תנאי להבנה וליכולת להגיע להסכמות. הבעיה היא שבשני הצדדים פחות ופחות מכירים את האחר וכבר כמעט לא מנסים להכיר.
על כך שכבר אי אפשר לחגוג יום הולדת עם בלונים באיזור שלנו.
ובסוף בסוף הכל זה אנשים, המון אנשים בישראל ובעזה שיכולים לשפר את החיים שלהם אם רק נצליח להשאיר את האלימות מאחורינו.
…הפעם לא הספקנו לשוחח עם חברינו מעזה, אבל ממשיכים לשמור להם מקום במעגל ובלב.

נחשי