מפגש 97 – 24.1.2020

אפשר להגיד ש”ירד גשם”, ש”היה קר”, ש”לא יבואו”, אפשר להגיד “פנאטים”, “אם תהיה חולה תטפל בעצמך לבד” (האשה שאיתי), ועוד סיבות מצויינות למה לא להחזיק היום “מעגל”.

אם נגיד את כל זה, יהיה הכל נכון. לכן, לביצוע המשימה נזקקנו לאידיוט שימושי.

היו ארבעה כאלה… רמי, רוני, שמוליק ואנוכי (גיל ממוצע 70…).

למעשה היינו תשעה: אל ארבעתנו הצטרפו נאור, שני, אור וחברתו נעמי ועוד אור בלי חברתו (גיל ממוצע 25…).

בתחילה ניסינו לחסום את הטבע הקר והגשום על ידי קשירה של יריעת ברזנט בפתח המבנה אולם בסוף נפלה החלטה להתמקם בחדר הסגור יחסית בצדו המערבי של המבנה.

רמי שנערך מראש, הדליק מדורה קטנה וכולנו הצטופפנו סביבה.

הצעירים התמקדו במשימה שלשמה באו: פרוייקט קולנועי תיעודי במסגרת לימודי הקולנוע שנה ב’ ב”ספיר”. שני צילמה, אור הקליט ואור (של “חברתו”) סימן הוראות צילום וניגב את הדמעות מעשן המדורה שחדר אליהן. נאור היה בעתודה ונעמי בכלל לומדת משפטים בירושלים. המעגל החל בהחלפת דאחקות ו”עקיצות” הדדיות ביני לבין רמי וכששיעממנו את השאר עברנו למעגל הכרות, במיוחד בשביל נעמי שהיתה היחידה שמתארחת אצלנו בפעם הראשונה.

רמי גם היה אחראי לקפה ולתה. הוא גם חזר על ברכת “המוציא” שאותה למד בבית סבא ובצע את החלה שהביא שמוליק ואפה תומר האופה מניר יצחק.

אחר כך היה דיון ארוך בין אלה המצטופפים סביב ממוצע ה-70 על אודות הפעילות במהלך “דרום אדום”. בשלב מסוים רמי שאל גם לדעתם של הצעירים. מתברר שלא כל החוכמה נמצאה אצלנו… החברה דיברו דברי טעם, העלו רעיונות משלהם ונתנו משוב על הרעיונות שלנו.

ממש לפני הסוף, רמי הקריא באזנינו דברים שהוא כתב בבוקר לפני שבא למגדלור. הוא כתב תשובה לפנייה שקיבל ממקימי “השומר החדש” בעניין עזרה לפעילותם. נכון, התשובה שלו לא קשורה לנושא עזה, שהיא העילה לפעילותנו, אבל אולי בעקיפין, דרך הביקורת שלו על הגישה האדנותית היהודו-ישראלית כלפי מי שהוא לא כמונו, אפשר להבין את היחס הישראלי לעזה.

בהחלט דברים נכוחים מעוררי מחשבה ומנוסחים היטב (הצעתי לו לשלוח את המאמר לעיתון “הארץ” והוא הגיב בציחקוק מבטל…). כדאי לקרוא. לדעתי, הדברים מהדהדים את תפישת עולמנו.

אחר כך התפזרנו. נכנסו למכוניות המחוממות ונסענו לבתינו המחוממים. השארנו את עזה שם…

עודד.

כתיבת תגובה