מפגש מספר 88 – 22.11.2019

בעוד אנחנו מתארגנים, מגיע ג׳יפ עם חיילים מחטיבת כפיר. הם חדשים בגזרה, מקבלים מאיתנו הסבר על מפעל הגופרית ועל המעגל שלנו. מתעניינים, מתלהבים ומבטיחים לחזור כשהקפה יהיה מוכן. בהמשך שמענו את קולות הירי והבנו שהשבוע זה כבר לא יקרה… אולי בשבוע הבא.
אז מתיישבים רמי, שמוליק ונחשי ומגיעה
מארי שהיא במקור מחוקוק וכיום בבית אלעזרי, קוראת ותיקה באתר של חנן, שהפוסט על המגדלור גרם לה לבוא. מחליפה חויות והיכרויות מהתנועה עם רמי ומספרת איך המתח והסבבים החוזרים מורטים את העצבים של כולם, בכל מקום, עד הקצה.
רוני מצטרפת ומספרת על תוכנית להעברת פסנתר מבי״ס רימון לעזה- באחת השיחות עם ראמי וחבורת הצעירים שלו, אחד מהם סיפר שלמד לנגן ואין לו פסנתר. בעזרת נחמיה דגן ועוד אנשים טובים יעבירו רוני ובעלה את הפסנתר ליעדו השבוע.
רוני מנחה סבב היכרות.
רמי מביא סיפור מרגש על מפגש ביום ראשון האחרון כאן, במפעל הגופרית, עם אם ובנה. מפגש שגלש לתוך החושך ופתח דלתות.
חנן מגיע עם מגשים, קלמנטינות וסיפורים על אגדות רשת לא רלוונטיות. מלכי ועוזי מספרים על הצגה עם מסרים כן רלוונטיים שראו השבוע ולימור עם תובנות על המצב והרוח.
לבקשת גדיר משאירים כיסא ריק עם תמונת החיבוק של שלה ויעלה.
מנסים לדבר עם מנאר, הטכנולוגיה מגיבה בבעיות תקשורת, ואחרי עוד נסיון מסתפקים בחיבוקי ווצאפ הדדיים.
לקראת פיזור מגיע אורי משדה אברהם (בן ניר יצחק)- בשבילו עזה היא קן צרעות, מקום ממנו מאיימים וזורקים טילים עלינו. מספר שמכל ההצעות לפתרון של שלום אהב את הרעיון של ד״ר מרדכי קידר (התפרסם לאחרונה כשציטט תאוריית קונספירציה על רצח רבין) – סוג של אמירויות על בסיס שבטי משפחתי.
והופ, עברו שלוש שעות בלי מנדלבליט ומו״מ
קואליציוני ועם מטען של אור ותקווה לשבוע נוסף.

כתב- נחשי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *