בחרנו להקריא

הגבורה שבשכול
מאת שמוליק צור (הוקרא ב- 16.9.2021)
פעם חשבתי שלמות למען העם,
זה לא למות סתם.
חשבתי שטוב למות בעד ארצנו
זה המיתוס של חיינו.
היום אני חושב,
ובכל שירי אני כותב,
שבכל מוות יש רק כאב.
כאב של החסר של האין,
של האב, האם, הבת, הבן.
ש”בלמות” במלחמה למען האומה,
יש את הסבל והאימה,
של הורים, אחות או אח,
וזה סבל מתמשך כל כך.
ובעיקר, לעולם, ממש לעולם אינו נשכח.
היו שלום אחי גיבורי אין התהילה.
כי במות ובשכול אין שום הילה
יש רק אין!

נולדתי בין שני הנהרות הגדולים – ישראל נטע (הביא עוזי 5.2.2021)

נוֹלַדְתִּי בֵּין שְׁנֵי הַנְּהָרוֹת הַגְּדוֹלִים,

בְּאֶרֶץ הַקּוֹצִים, בֵּין הַנְּהָרוֹת,

וְשֵׁם הַנָּהָר הָאֶחָד בְּשׂוֹר, הוּא סוֹבֵב אֶת רָמַת נֶגֶב, וְשֵׁם הַשֵּׁנִי גְּרָר,

הוּא הוֹלֵךְ מֵהָרֵי הַגּוֹרָל וְחוֹצֶה אֶת שְׁתַּיִם־שָׁלוֹשׁ־שְׁתַּיִם וּבָא עַד הַיָּם הַגָּדוֹל.

גָּדַלְתִּי בֵּין שְׁנֵי הַנְּהָרוֹת הַחֲרֵבִים,

בִּשְׂדוֹת הַדַּרְדַּר וְהַחוֹחַ וְהַבַּרְקָן וְהַשָּׁמִיר,

וְקוֹץ הַמִּדְבָּר הַמָּצוּי, וְקוֹץ הַמִּדְבָּר הַנָּדִיר, וְהַסִּילוֹן.

הָלַכְתִּי בִּשְׂדוֹת הַקּוֹצִים, בֵּין הַנְּהָרוֹת:

צְבָאוֹת עוֹלָם צָעֲדוּ כָּאן בָּאָבִיב, לְמַרְגְּלוֹת הַתִּלִּים הַחֲרֵבִים, וְנִמְלְטוּ בַּקַּיִץ

מֵעֹמֶס הַחֹם אוֹ מֵאֵימַת הַקּוֹצִים, חֵילוֹת שִׁנְעָר וְאַכַּד וֶאֱדוֹם וּנְיוּ זִילַנְד צָעֲדוּ כָּאן

עַד שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ הֲמָמָם. הֲיָדְעוּ אֶת רֵיחַ פְּרִיחַת הָאֵקָלִיפְּטוּסִים

בְּמַאי, אֶת רֵיחַ הַפַּרְדֵּס הֲקַיְּצִי, אֶת רֵיחַ הַיֵּאוּשׁ בְּשַׁעֲרֵי עַזָּה?

הֲיָדְעוּ אֶת הָרַכּוּת הַבִּלְתִּי מֻשֶּׂגֶת הַזּוּ בֵּין עַרְבַּיִם, בֵּין הַנְּהָרוֹת,

וְרֵיחַ הַחִטָּה הַנִּקְצֶרֶת, וְרֵיחַ הַקּוֹמְבַּיְן הַמְּדוֹמֵם אֶת מְנוֹעָיו

וְרֵיחַ הַקַּשׁ בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה נוֹשֵׁם אֶת הַטַּל.

נוֹלַדְתִּי בֵּין שְׁנֵי הַנְּהָרוֹת הַגְּדוֹלִים:

הַגְּרָר, הַהוֹלֵךְ וְנִגְרַע מִשָּׁנָה לְשָׁנָה, מִמַּשְׁאֵבָה לַמַּשְׁאֵבָה,

וְהַבְּשׂוֹר: דֶּה מָיְיטִי רִיבֶר הַבְּשׂוֹר, הַנָּהָר הַנִּשְׁבָּר אַל הַיָּם הַגָּדוֹל, נְהַר

הֲמִיּוֹקֶן הָעַתִּיק הַנִּגְזָל מֵהוֹרָתוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן וְאַף עַל פִּי כֵן.

גָּדַלְתִּי בֵּין הַנְּהָרוֹת, לְאוֹרֵךְ מִגְדְּלֵי הַשְּׁמִירָה. נְסִיכֵי מִצְרַיִם

סִמְּנוּ אֶת הַגְּבוּל בַּחֲלוּקֵי הַנַּחַל: מִכָּאן לַנָּהָר הַגָּדוֹל גְּרַר, וּמִכָּאן לַנָּהָר

הַגָּדוֹל בְּשׂוֹר, וּמִכָּאן לַיָּם וּמִכָּאן לְהָרִים.

מִמְּעוֹף אֲוִירוֹן הַמַּצְלֵמוֹת הַחוֹרֵךְ אֶת הַשָּׁמַיִם הָלְכוּ וּבָאוּ הַצְּבָעִים. בְּעִתָּם.

תָּמִיד הַפֶּלֶא הַזֶּה: בְּעִתָּם. קוֹצִים וְקוֹצִים וְקוֹצִים וְשֶׁשׁ דַּקּוֹת הִשְׁתָּאוּת יְרֻקָּה

מְלוֹא רֵאוֹת הָאֲדָמָה. שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע הָאֵל, אַדְמַת הַלֵּס הָאֲהוּבָה,

בֵּין שְׁנֵי הַנְּהָרוֹת. כְּסוּתָהּ קוֹצִים. עוֹנָתָהּ קוֹצִים. שְׁאֵרָהּ — עֲנַן עָשָׁן וְאַשְׁפַּתּוֹת.

גָּדַלְתִּי בֵּין שְׁנֵי הַנְּהָרוֹת הַגְּדוֹלִים, בְּאֶרֶץ הַקּוֹצִים. וְשֵׁם הָאֶחָד

בְּשׂוֹר הוּא הַהוֹלֵךְ מֵרָמַת נֶגֶב, וְשֵׁם הַשֵּׁנִי גְּרָר הַנִּשְׁבָּר אֶל הַיָּם.

בדיוק כמוך, מילים ולחן: שלום חנוך (הביאה נעמיקה 18.12.2020)

אדם מוזר הוא האויב שלך – בדיוק כמוך
פתאום הוא גם רוצה להיות – כמוך בדיוק
פתאום הוא קם ומתייצב מולך
מתעקש לחיות.

אתה יודע שהבן אדם – בדיוק כמוך
לא ממהר להתאבד – כמוך בדיוק
וזה לא פלא שגם הוא נלחם
וגם הוא פוחד…

זהו האויב שלך
זהו האויב שלך
בדיוק כמוך
בדיוק כמוך – בדיוק.

אולי גם הוא מכור למשהו בדיוק כמוך
ולא יכול להגמל כמוך בדיוק
פוחד שישאר מתישהו רק עם ההרגל
זהו האויב שלך
זהו האויב שלך

בסך הכל גם הוא בשר ודם – בדיוק כמוך
לא מאמין לאף אחד – כמוך בדיוק
והוא יכול להיות אוהב שלך
אם תושיט לו יד
אדם מוזר הוא האויב שלך – וגם הוא לבד

זהו האויב שלך
זהו האויב שלך

בדיוק כמוך
בדיוק כמוך

בדיוק!

חשוב על זולתך – מחמוד דרויש (הקריאה נעמיקה 22.5.2020)

כשאתה מכין את ארוחת הבוקר שלך, חשוב על זולתך
(אל תשכח את מזון היונים)
כשאתה מנהל את מלחמותיך, חשוב על זולתך
(אל תשכח את שוחרי השלום)
כשאתה משלם את חשבון המים, חשוב על זולתך
(אל תשכח את מי שיונק מי עננים)
כשאתה שב אל הבית, ביתך, חשוב על זולתך
(אל תשכח את עם-האוהלים)
כשאתה ישן ומונה את הכוכבים, חשוב על זולתך
(יש מי שאינו מוצא מקום לשינה)
כשאתה נותן דרור לנפשך בהשאלות, חשוב על זולתך
(חשוב על אלה שאיבדו זכותם למילים)
כשאתה מהרהר באחרים הרחוקים, חשוב על עצמך
(אמור: הלוואי שהייתי נר בחשכה)

מערבית – עפרה בנג’ו ושמואל רגולנט

وأنتَ تُعِدُّ فطورك، فكِّر بغيركَ
لا تَنْسَ قوتَ الحمام
وأنتَ تخوضُ حروبكَ، فكِّر بغيركَ
لا تنس مَنْ يطلبون السلام
وأنتَ تسدد فاتورةَ الماء، فكِّر بغيركَ
مَنْ يرضَعُون الغمامٍ
وأنتَ تعودُ إلى البيت، بيتكَ، فكِّر بغيركَ
لا تنس شعب الخيامْ
وأنت تنام وتُحصي الكواكبَ، فكِّر بغيركَ
ثمّةَ مَنْ لم يجد حيّزاً للمنام
وأنت تحرّر نفسك بالاستعارات، فكِّر بغيركَ
مَنْ فقدوا حقَّهم في الكلام
وأنت تفكر بالآخرين البعيدين، فكِّر بنفسك
قُلْ: ليتني شمعةُ في الظلام

فكر بغيرك – محمود درويش

מאת חדוה הרכבי, הביאה חיותה 22.5.2020
נחשי הביא 22.5.2020

שיר שלום מאת ציקי דינשטיין.

הושר במגדלור על ידי חברי קהילת מעלות טבעון 28.2.2020

מכות מצריים

  1. דֹם דֹם דֹם
    נֹחַ
    התמסטל
    בָּלַע עדרפץ
    הוא לא עמד על משמרתו
    גז הפלפל השהיקו
    כָּרְתוּ ראשו
    דַם דַם דַם
    כינים עליך שמשון
    עטור ראשך בשערי עזה
    וַיְקָרוּ אוֹתְךָ עִם פּוֹנִי
    אוץ והבא חמש מאות עורלות פלסטינים
    אבוי אבא הם נולדו נימולים
    גם קרקפות או בעלי מום יצלחו
    דַם דַם דַם
    הָאוֹרֵב
    פּוֹל, צְפֶה, הֲבֵא הָאֶתְנַח למרכז הָחֲרִירִית
    יְרֶה לרגליים וּפְגַע במותניים
    דַם דַם דַם
    אקזיסטנציאליזם במגדל מול עזה
    דבר המנדרינים הסינים
    עטרה לראשם וכינור לחיקם
    ואוּמָמִי בְּחִיכַּם (אולי הם יפנים)
    חֶרֶט שֶֹרֶט וּמְכִיתוֹת
    מעלים חֶרֶס ברשתם
    זֶבֶב יֶתֶש בְּכִלְאַיים
    נימחים אצל חנוט
    הירד ברד בדרום ספרד?
    שורר יהודה לוי למלכתו
    וירקדו כאלים ישראל 2020
    ופאן קטון נוהג בם
  2. רפסודות למלוא העין
    ורפסודה נושקת לרפסודה
    ורפסודה חופפת לרפסודה
    ורפסודה משיקה לרפסודה
    וזוגות זוגות עליהן
    ושביעיות שביעיות עליהן
    והזוגות אדם וחוה בן
    והשביעיות דוד ויהונתן מסתוללות בן
    וחלת דבש שם וירק אין
    נפשי שחורה משחור
    כמו חלב
    כמו שלג
    כמו חול
    כמו אבץ
    כמו חתול
    כמו פרפר
    כמו ציפור
    כמו לשון
    כמו מרה (איך קראו ללורד המתאגרף)
    כמו חור
    גברת באום
    חיל תאחזום
    אך אני לא עוד אזכור
    אם היה שם איזה בור
    שמח גופי ושמחה נפשי בחורות
    בחורות צעירות בחורות מבוגרות ובחורות זקנות
    ואפילו בחורות בכורות שחמוצות הן וקפוצות
    בוחר אני בבחורות שינהגוני וינהיגוני
    (גם אני גם אני גם אני)
  3. ממקורותינו
    (כפי שנדלה ממוחו של דודו גבע מ-ל”ו גאונים שכידוע לי לא נמלא מקומו) אמר רבי עקיבא: אם חזק אתה הושט את הלחי השנייה.
    אמר הלל: הסובלנות שאתה נותן תהיה גדולה מהסובלנות שאתה מקבל.
    אמר שמאי: אני מעריץ ומגייר מי שכף הטייחים בידו.
    אמר אחר בן אבויה: מי שמאמין כמוני שבני האדם נולדו שווים אינו יכול להאמין באלוהים.
    אמר האביר נ”י בן זין: אבי ייסר אתכם בשקרים, רים רים ואני אייסר אתכם באותות קין.

נכתב ע”י שלמה קראוס חבר של עוזי, לאחר ביקור במגדלור.
21-27/2/2020

3.1.2020 – עוד מ”הבוקר בא תמיד” / שיבטה טויו (הביאה חיותה):

חסכונות

כשמגלים כלפי אדיבות

אני מפקידה אותה עמוק בליבי

כחיסכון


כשבאה בדידות

אני מושכת מהחיסכון

ושבה אל כוחותי


גם אתה – חסוך כך מעכשיו

זה הרבה יותר חשוב מפנסיה

מילים

מאוחר מדי הבנתי

שמלים שאמרתי בחפזון

הכאיבו לאחר

בלי ששמתי לב לכך

עכשיו, כשזה קורה,

אני ממהרת להתבונן פנימה

אל תוך לבי

ואומרת לאותו אדם “סליחה”

אני מוחקת את עקבות מלותי

ומתקנת אותן בעפרון

20.12.2019 – מתוך הספר של שיבטה טויו / הבוקר בא תמיד (הביאה חיותה):

“המים הרותחים
שאני מוזגת בקומקום קטן
הם כמו מילים טובות

קוביות הסוכר שבליבי
ובכוסי הקטנה
נמסות לאיטן”

7.6.2019 (הביאה חיותה)

24.5.2019 (הביאה חיותה)

12.5.2019 (הביאה חיותה)

כרטיסי נסיעה – סמיח אל קאסם (הביאה גדיר 21.8.2020)

כאשר ארָצח באחד הימים
הרוצח ימְצא בכיסי
כרטיסי נסיעה
אחד אל השלום
אחד אל השדות והמטר
אחד אל מצפון האדם.
(אנא אל תניח לכרטיסים
רוצחי היקר
אנא סע איתם).

אַל תֵּלֵךְ בְּנַחַת אֶל הַטּוֹב שֶׁבַּלֵּילוֹת – דילן תומס (הביאה מלכי 21.8.2020)

אַל תֵּלֵךְ בְּנַחַת אֶל הַטּוֹב שֶׁבַּלֵּילוֹת
קְשִׁישׁוּת צְרִיכָה לִבְעֹר, לִגְעֹשׁ עִם סוֹף הַיּוֹם
זְעַם, זְעַם עִם גְּסִיסַת הַמְּאוֹרוֹת.

בְּבוֹא יוֹמוֹ גַּם חָכָם יוֹדֶה בְּטָעֻיּוֹת —
הַצֶּדֶק עִם הַחֹשֶׁךְ, מִלּוֹתָיו לֹא חִשְּׁלוּ בָּרָק — וְהוּא
לֹא יֵלֵךְ בְּנַחַת אֶל הַטּוֹב שֶׁבַּלֵּילוֹת.


גַּם הַטּוֹב בָּאֲנָשִׁים בַּגַּל הָאַחֲרוֹן יַזִּיל דְּמָעוֹת
מוּל קֹמֶץ מַעֲשָׂיו שֶׁרַק כִּמְעַט רָקְדוּ בְּמִפְרָץ יָרֹק,
יִזְעַם זַעַם עִם גְּסִיסַת הַמְּאוֹרוֹת.

אִישׁ הַפֶּרֶא שֶׁאֶל הַשֶּׁמֶשׁ שָׁר וְהִפִּיל בְּמַלְכּוֹדוֹת,
וּמֵבִין רַק בְּאִחוּר שֶׁצַּעַר לָהּ הֵסֵב,
לֹא יֵלֵךְ בְּנַחַת אֶל הַטּוֹב שֶׁבַּלֵּילוֹת.

אִישׁ כְּאֵב עַל עֶרֶשׂ דְּוַי שֶׁעֵינָיו טַחוּ מֵרְאוֹת
בְּעֵינֵי־עִוֵּר יוּכַל לִבְעֹר כְּמוֹ כּוֹכָב נוֹפֵל וְלַעֲלֹץ,
יִזְעַם זַעַם עִם גְּסִיסַת הַמְּאוֹרוֹת.

וְאַתָּה, אָבִי שֶׁלִּי, שָׁם בִּמְרוֹמֵי תּוּגָה,
קַלֵּל, בָּרְכֵנִי נָא בְּדִמְעוֹתֶיךָ הַקָּשׁוֹת, כֻּלִּי תְּפִלָּה.
אַל תֵּלֵךְ בְּנַחַת אֶל הַטּוֹב שֶׁבַּלֵּילוֹת
זְעַם, זְעַם עִם גְּסִיסַת הַמְּאוֹרוֹת.